לי לישועה (על הש"ס) צד

היא למ"ש בש"ס לעולם ילמוד אדם התורה ואח"כ ישא אשה והקשו ממקום אחר שאמרו שישא אשה קודם ותירצו הא לן והא להו וא"כ למאן דיתיב וגריס בעירו צריך שילמוד תורה קודם וכיון שרוב הת"ח אינם מקיימים ענין זה ללמוד תורה קודם שישאו אשה דין גרמא שמולידים בנים קודם שילמדו תורה כראוי ומשום זה מולידים בדמותם כצלמם בנים שאינם ת"ח כמו שהיו האבות באותו זמן דידוע דכח האב בבן ואם היו האבות ת"ח קודם שהולידו בהכרח שיהיו מצויין ת"ח בבניהם וזהו אמרו שלא ברכו בתורה תחילה דהיינו שלא למדו כל צרכם תחילה קודם שנשאו ודו"ק. מסכת סוטה (דף ג' ע"ב) אמר ר' אבהו כל האוכל בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וכו' עכ"ל קשה מנלן דאיירי הכתוב באוכל בלי ניגוב ידים ורש"י ז"ל פירש ופירש"י קצת דחוק כמ"ש המהרש"א ואפ"ל בדרך רמז דהכתוב היל"ל ככה יאכלו ישראל וכו' למה אמר בני ישראל אלא שרצו לרמוז דעסוק בלי ניגוב ידים ר"ת בנ"י בלי ניגוב ידים וק"ל. (דף ה' ע"א) אמר רבי חייא בר אשי איר ת"ח צריך שיהיה בו אחד משמונה שבשמינית ויש לדקדק למה הוציאו בלשון זה ולא קאמר א' מס"ד או לשון אחר, ואפשר לומר דרמז למדה שמינית מהאחד עשר שמנה דהמע"ה וכמ"ש רז"ל בא דוד והעמידם על י"א והנם הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד הרי זאת היא השמינית וא"כ הת"ח אע"פ שבעיניו נמאס לגבי שאר בני אדם צריך שיכבד את גופו, שגם הוא מיראי השם, וא"כ יהיה לו איזה חלק ממדה זאת ובה יתגאה מעט אחד משמונה שבמדה זאת שהיא השמינית. (שם) כל מי שיש לו גסות הרוח אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, אפ"ל בהקדים מיש הרב מדרש תלפיות ענף גאוה בשם הרב כנפי יונה וז"ל לכן להסיר הגאוה יכוין שם י"ה מלא כזה יו"ד ה"ה כי הפשוט עולה י"ה והמלא עולה ט"ו וכתיב אשירה לה' כי גאה גאה מה כתיב בתריה עזי וזמרת יה וכפל גאה גאה חד לשם י"ה וחד למילואו ואדם שיש לו גאוה מבריח ומסלק שם י"ה ממנו ובזה נותן רוח לקליפות שיהיה להם אחיזה באותיות ו"ה שיסתלק שמירתם ופוגם ג"כ בשם י"ה עד כאן לשונו, נמצינו למדים שאדם שיש לו גסות הרוח מסלק אותיות ו"ה משם י"ה שהם שם הוי"ה והנה אותיות ו"ה רומזים לזו"ן וה"א ראשונה מן שם הוי"ה הוא בינה כמו שידוע:

ובזה אתי שפיר דקאמר הש"ס אין אנ"י והו"א שהם כינוי לתפארת ומלכות כידוע אינם יכולים לדור דהיינו להיות סמוכים ולקבל שפע בעולם שהוא כינוי לבינה עולמו של יובל כנודע ודו"ק, ואם שגיתי ההי"ב, ובזאת ההקדמה של הרב כנפי יונה זלה"ה נראה לי רמז נכון בפסוק כי ראתה גוים באו מקדשה שהוא סופי תיבות הוי"ה ברוך הוא ותיבת גוי"ם שהוא גימטרי' הגא"ים מפריד בין י"ה לו"ה ודו"ק. כתב הרב הנז' ענף הרהור בשם חסד לאברהם כשאדם חושב בדברי תורה אותה מחשבה באה מרוח דרום וכשחושב בדברי מצוה באה ממזרח וכשחושב במצות ספרים החצונים אותה מחשבה באה מרוח צפון וכשחושב בדברי עבירה באה מרוח מערב עכ"ד ואפשר שלזו רמזו רז"ל באומרם פניך למזרח ימינך לדרום שמאלך לצפון אחורך למערב דהיינו עיקר הכל מעשה המצות שציוונו ה' צריכים להיות לפניך שויתי ה' לנגדי תמיד והיינו פניך למזרח וימינך לדרום תהיה בתורה עסוק שניתנה בימין מימינו אש דת למו וכתיב אלוה מתימן יבא ע"כ תהיה ימינך לדרום שמאלך לצפון היינו שמאל היינו סטרא דשמאלא חכמות חיצוניות הבאים מרוח צפון כי רוח צפון תחולל גשם ומביא להנשים הנפש ע"כ תתן להם שמאלך וכל פינות שתפנה לא יהיו אלא לימין והגית בו יומם ולילה אחורך למערב דהיינו מחשבת פיגול שהיא באה מן צד מערב, אחורים ולא פנים, וזה הוא שאמרו אחורך למערב שמרוח זה באה