לי לישועה (על הש"ס) צג

לחשוש בעיניו וכו' עכ"ד ותמיהא גדולה דבמעילה ד"כ ע"ב ד"ה א"ר פפא כתב וז"ל והא דאמרינן בנדרים סי' נון סמך עין דמשמע נון סמא לעינא היינו בתחילת עינא כשמתחילין העינים לכאוב אבל בסוף אוכלא קשי להו דגים עכ"ל והוא ממש היפך דבריו בכאן ומוכרחים לומר כמו שאכתוב לק' דפירוש גמרא דנדרים אינו מרש"י וכמו שכתב בשם הגדולים אות ר', וחזיתיה למוהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שכתב וז"ל נון סמך עין נונא סמא לעינא בזה יש לפרש זכרנו את הדגה וכו' ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו ר"ל דאין לנו דבר המועיל לנו במן לגבי דגים כ"א לענין תועלת העינים שהדגים מסמין את העינים ולא כן המן עכ"ל ודבריו קשים לשמוע דמפרש סמא לעינא שמסמא את העינים ומשום זה אומרים המתאוים דלא נשאר עדיפות למן אלא עינינו שמוצלין מן ההזק של הדגים והוא פלא דפירוש נון סמך עין אינו כך וגם המשך הגמרא אינו סובל פירוש זה וצ"ע ודבריו יכולין להתקיים על הפסוק הנז' בדברי אביי שאמר שהדגים קשים לעינים בתחילת החולי כדכייבין ליה עיניה וא"כ זהו שאומרים בלתי אל המן עינינו שזהו עדיפות המן על הדגים שאינו מכאיב העינים אבל על דברי שמואל אין דברי מוהרש"א ז"ל חלין ולא יכולתי להולמם לפי ע"ד הקלושה אחר המ"ר מיניה דמר, ואולי מהרש"א כיון לזה אלא שהלשון אינו מתוקן כ"כ. (דף ס"ב ע"ב) אמר רבא שרי לי' לצורבא מרבנן למימר צו"מ אנא שרו לי תיגראי ברישא דכתיב ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל בראש אף ת"ח נוטל בראש וכהן מנלן דכתיב וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב ותנא דר"י וקדשתו לכל דבר שבקדוש' לפתוח ראשון וכו' וליטול מנה יפה ראשון, פירש"י כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים, ועמ"ש מהרש"א, והקשה הרב עיני כל חי דרש"י פי' בגיטין נ"ט ע"ב ליטול מנה יפה אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר אחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה עכ"ל רש"י הרי שהוא עצמו פירש שבא לחלוק עם ישראל והניחו בצ"ע ע"ש, ואפשר לומר דטעם שפי' רש"י ז"ל כאן כשחולק בלחם הפנים הוא דהוקש' לו מאי הראיה שמביא למ"ש רבא שיאמר הת"ח בפיו שיעשו לו כבוד דאין הכי נמי ישראל חייבים לכבדו אבל שהוא ישאל בפיו לא מצינו ראיה מדברי התנא ד"ר ישמעאל דהוא לא קאמר אלא שמצוה עלינו לכבדו אבל שהוא ישאל בפיו ויטול בחזקה לא מצינו ראיה כ"א אם נפרש דנוטל מנה יפה ראשון כונתו על הכה"ג שנוטל לעצמו חמשה לחמים מן לחם הפנים וכמ"ש ביומא די"ז ע"ב ת"ר כיצד מקריב ראשון אומר עול' זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל ונוטל חלה משתי חלות ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים ע"כ, הרי מפורש שנוטל מעצמו ושואל בפיו ובחזקה ומזה ראיה שגם הת"ח שהוא כמו הכה"ג שיאמר בפיו שיעשו לו כבודו ומשו"ה פירש"י כאן דנוטל מנה יפה ראשון הוא בלחם הפנים. וכשתדקדק בגמ' דידן תמצא שינוי המסייע לרש"י ז"ל דבגיטין אמר ר' חייא בר אבא אמר מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכו' וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכו', ובכאן האריך בלשונו והביא כל לשון הפסוק וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב לרמוז לענין זה דשם כ' רמז הראיה כי את לחם אלהיך הוא מקריב דפשטיה הוא לחם ממש, ובזה הלחם הוא נוטל חלקו בכח כמ"ש ביומ' שאומר עולה זו אני מקריב וכו', ואע"פי שהכתוב מדבר בכל הכהנים שישראל חייבים לקדשן גם בין הכהנים יש להם לעשות כבוד לכה"ג כי האי גוונא והכל ענין אחד ודו"ק:

וקצת תימא על מהרש"א ז"ל שהוצרך לפרש דרש"י איירי בת"ח כהן ולא אמר בכה"ג עם כהנים אחרים והיה עולה פירושו יפה בלא צורך לומר ת"ח כהן, ואחר שכתבתי זה ראיתי בשם הגדולים ח"א מערכת ש' אות ח' שכתב וז"ל פירוש מסכת נדרים מדף כ"ב אינו פי' רש"י ובדפוס כתוב שהוא מפירוש רגמ"ה, ומדברי מרן ב"י משמע דגם שארית המסכתא אינו מפירש"י וכ"כ הרב כנסת הגדולה והרב כהונת עולם וכ"כ הרב יד מלאה דף קפ"ד וכו' ע"ש ומעתה ליכ' להקשות מההיא דגיטין שהוא פירש"י ובכאן מפרש אחר:

(דף פ"א ע"א) מפני מה ת"ח אין מצויין שיהיו בניהם ת"ח רב הונא אמר מפני שלא ברכו בתורה תחילה שנאמר על מה אבדה הארץ וכו' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם עכ"ל לכאורה קשה מה שייכות יש בין ענין הברכה להוליד ת"ח ואפשר לומר דהכונה