לי לישועה (על הש"ס) צ

והנה לא מצאתי חשבון של פסוק ותרד בת פרעה מדוקדק שהרי יש בו ס"ב אותיות, ונלע"ד לרמוז מחלוקת האמוראים בתיבת השרביט דכתיב בסוף הפסוק ותגע בראש השרביט כי משם הוא ההכרח שהרי אסתר היתה עומדת בחצר, ואפ"ה נאמר ותגע בראש השרביט וכיצד היתה יכולה ליגע אם לא שמלאך מתח השרביט, וגם מצאנו תיבת השרביט שאינה ל' הקדש אלא תרגום כי תרגום שבט הוא שרביטא, ועל כן ראו האמוראים לדרוש ממנו מנין האמות שנמתח ר' ירמיה דורש ב' של השרביט שהיה ב' אמות וניתוסף יו"ד ונעשה י"ב אמות, ולדרשתו א"ש ל' שרביט שהוא ל' נפיח כמ"ש בכתובות ס"א שהפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים דר"ל מנפח את השפתים א"כ שרביע יו"ד הינו נמתח יו"ד ומ"ד ט"ז דורש ט"ה של השרביט שהם י"ד שניתוסף על ב' אמות ונעשו ט"ז, ומ"ד כ"ד דורש יט"ה שהם כ"ד ונשאר אותיות שרב והיינו שנתרבה עד יט"ה אמות שהם כ"ד, ומ"ד ששים לומד זה ממקומות אחרים שמצינו שנמתחו ע"י נס ששים אמה, וה"ה כאן ונרמזו באות שין של השרביט ששים אמה, ומ"ד מאתים דורש ר' של השרביט כי זאת האות העיקרית לדרשה כי שינוי בין השבט שהוא ל' הקדש לשרביט של תרגום המורגש במבטא הוא אות ר' והיינו מאתים וק"ל ועיין מה שרמז בחשבונות פסוק זה מהר"ם אלשיך ז"ל על מגילת אסתר:

(דף ט"ז ע"א) אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה וכו' מאן דמנדב מנחה מייתי מלא קומציה וכו', א"ל אתא מלי קומצא דקמחא ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי, אפשר שהיו עוסקים בדיני מנחה, ובא הרמ"ז לאותיות המן ח' שניחת המן, וגם שחזר באותו פעם חפוי ראש, גם קומץ ר"ת קו"ל ממו"ן צו"ם כי מרדכי היה מתפלל ומתענה והיינו קול וצום וממון היינו השקלים ששקלו ישראל במדבר, וא"כ יפה כיון אותו רשע שהקומץ מעולה מן עשרה אלפי ככרי כספא ועוד תפילה ותענית ובדין הוא שידחו, ועוד אפש"ל דעמלק והמן עולים כמנין קומץ מנחה עם התיבות ע"כ בזכות אותו לימוד נתבטל כוחם:

(שם) תוספות ד"ה ודחי עשרת אלפים ככרי כספא שמעתי שעשרה אלפי ככרי כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורש כל פדיונם דוק ותשכח עכ"ל דבריהם תמוהים לכאורה דהככר הוא ג' אלפים שקלים כמ"ש רש"י בפ' פקודי וא"כ חצי שקל לכל אחד מת"ר יעלו מאת ככר וזה יהיה אחד ממאה מסך עשרת אלפים ככרי כסף ועוד קשה דאמרו בפי' במדרש רבה על מגילת אסתר על פ' אם על המלך טוב יכתב לאבדם וז"ל ועשרת אלפים וכו' א"ל השתא לא ידענא מניניהון כי נפקי ממצרים הוו ת"ר אלף גברא על כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי אחד דהיינו חמשים שקלים עכל"ה ופי' המתנות כהונה בשם רבינו בחיי דשני זוזין הוי שקל ונתן ק' שקלים דערכין ובזה החשבון מדוקדק וא"כ קשה מ"ש התוס' שחצי שקל לכל אחד יעלה עשרת אלפים ככר כסף דאין החשבון מכוון כ"א לאחד ממאה מזה, וראיתי להרב ראש משביר ז"ל שכתב על דבריהם וז"ל פירוש דבריהם שימי שנותינו ע' שנה ולא היו מביאים שקלים כ"א מבן עשרים שנה ומעלה צא וחשוב כמה שקלים מביאים ששים רבוא מישראל ותמצא ה' אלפים ככר ומנה של קודש כפול היה הם עשרת אלפים א"נ דלענין ערכין הגדול שבערכין ק' שקל הוו להו עשרת אלפים ככר לת"ר אלף עכ"ד, והרב דבש לפי כתב בשם הרב ראשון לציון כפי' הראשון של הרב ראש משביר ז"ל ולכל הדברות לשון התוס' אינו מדוקדק יפה במה שאמרו חצי שקל לכל אחד ואעפ"י שיש לדחוק שדברו על שנה ראשונה וצריך לכפול לחמשים ולומר מנה של קודש כפול היה מ"מ העיקר חסר מן הספר ולתירוץ השני קשה טובא דמה להם להביא חצי השקל כיון שכוונתם לומר על ערך גדול שבישראל שהוא ק' שקלים לא הול"ל חצי שקל כלל ואי לאו דמסתפינא אמינא דהיה כתוב בתוס' חמ' (והיו ר"ל חמשים) והמעתיק הבין חצי וכוונתם דברי המדרש ממש שנתן ק' שקלים לכל אחד כמו שהוא ערך פדיונם וכדברי רבינו בחיי כנ"ל נכון:

(דף כ"ב ע"א) בתוספות ד"ה ואם איתא למ"ד לידלוג נידלוג וכו' ומ"מ הוה להו לתקן שלא יטעו הנכנסים לפי שמתחיל זה משני פסוקים סמוך לפרשה לכן נראה לפרש וכו' דלדידיה תרצי שפיר שאני הכא דלא אפשר עכ"ל, פירוש כיון שהראשון קרא שלשה פסוקים כבר טעו היוצאים וחושבים שהבא אחריו לא יקרא כ"א שתים ועלתה לו מ"מ הו"ל לתקן שהשני