לי לישועה (על הש"ס) פח

אתנח לן קושיא דלמה פסק כיחידאה נגד רבים וזה היפך ממה שכתב הרב עצמו בהלכות מעשר, וצריך עיון וראיתי להרב יד מלאכי ז"ל שהקשה על דברי מרן הכ"מ ז"ל הנז' בהלכות ט"מ על מ"ש דהרמב"ם סבירא ליה דכלל זה הוא ג"כ בברייתא והקשה עליו הרב יד מלאכי מדברי רש"י ורשב"ם והנ"י ודייק כן מן הגמ' ע"ש ואישתמיט מיניה דמר ניהו רבא דהוא ירושלמי ערוך שאמרו כן וז"ל הירושלמי בב"ב ובלבד במשנתנו ולשון זה מורה דדוקא במשנה ולא בברייתא (ואחר שכתבתי זה ראיתי שהרב חיד"א ז"ל הביאו בספר עין זוכר ע"ש), ומדברי הירושלמי הו"ל להרב י"מ להקשות על הכ"מ והרב הנז' הקשה על הכ"מ מדברי עצמו פרק שני מהלכות בית הבחירה שכתב שם דדוקא במשנה הלכה כרבן שמעון ב"ג וכן יש לי להקשות מפ"ד מהלכות תפלין הלכה ט"ו שכתב וז"ל ברייתא ופסק כתנא קמא דלא כרשב"ג ע"כ. וכתב עוד הכ"מ פ"ח מהלכות שלוחים ושותפים ה"ג וז"ל ופסק הרי"ף דלא כרשב"ג ואף על גב דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג וכו' ע"ש תירוצו ז"ל וכבר כתבתי לעיל דהרי"ף כתב בפירוש בפרק ג"פ דליתא להאי כללא דלא פסקינן כרשב"ג אלא בדאיכא טעמא דמסתבר והנה כבר הוכחנו דלהרי"ף ולהרמב"ם ולפי דברי התיו"ט ג"כ לסברת הרא"ש לא קמ"ל כלל זה וכן מצאתי להרב משמרת כהונה שהוכיח דהרי"ף והרמב"ם ובעל העיטור לא ס"ל כל זה מדפסקו דלא כוותיה במציעא דף ק"א ובב"ב ד"ז ודס"ח וצ"ב וקל"ג ונראה דלא שלטו מאור עיניו הקדושים בדברי הרי"ף הניתנין למעלה מדהוא צריך להוכיח מפסקיו הנז', ויש לתמוה על הרב ראשון לציון דקי"ב ע"ב על י"ד הלכות מילה סימן רס"ה שהקשה על הרמב"ם דלמה פסק דלא כרשב"ג דהא קיל"ן כלל כמש"ר הלכה כמותו, ותירץ דדוקא במשנה אבל בברייתא לא פסקינן כוותיה והרי מכמה הלכות מוכח שהרמב"ם לית ליה פסק זה ואפילו במשנה, וכן קשה על הרב פרי עץ חיים הלכות מלוה ולוה פ"א ה"ן וז"ל ולכאורה קשה דהרי מגדולי החכמים הפוסקים בכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן ור"א וכו' ולמה פסקו הרמב"ם והטור דלא כוותיה עד שמצאתי להב"י בח"מ סי' צ"ז דכיון דפשט ליה מסדרין הכי קייל"ן מי לנו גדול מאליהו עכ"ד, ומ"ש שכלל זה מגדולי הפוסקים כבר כתבנו שהוא מהגמ' ואם ר"ל דפסקוהו הפוסקים אה"מ גם זה אינו דהא הרי"ף והרמב"ם וסיעת מרחמוהי לא ס"ל הכי, ועל תירוץ הב"י קשה ג"כ דלשון כל מקום וכו' משמע דכל מקום שהוא בהחלט אפי' כנגד אליהו זיע"א וכן קשה על דבריו בכ"מ בהלכות שבת פרק כ"ו הי"ו שכתב אי משום הא לא ארייא דכמ"ש רשב"ג אלא הכי הו"ל לאקשוי דלא הו"ל לפסוק כרשב"ג משום דאוקימנא ליה בשיטה עכ"ד, ונראה מדבריו דכלל זה לא נאמר בהחלט אפי' כנגד שיטה ולשון כל מקום ששנה לא משמע הכי וצ"ע, ומה שנראה לי להליץ בעד מר"ן הקדוש בכל זה הוא דסבר הוא ז"ל דהרמב"ם ס"ל כלל זה אבל כיון דרבי יוחנן כלל לן כלל אחר דאין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ לא הוה פסיק בכלל זה בהחלט וכשהיה מוצא איזה טעם מספיק לפסוק דלא כוותיה עביד הכי וזה דוחק לקושטא דמילתא דדבר ידוע דהרמב"ם נגרר הרבה אחר רבא דרביה הרי"ף וכיון דמר ניהו כתב בפי' דליתא להאי כללא ומצינו שהרמב"ם פסק הלכות חבילות חבילות דלא כרשב"ג נראה מפורש דס"ל כהרי"ף ז"ל, ועמ"ש הי"מ להקשות על מרן הכ"מ מהרא"ש ומהתיו"ט ומדינים שפסק הרמב"ם היפך רשב"ג מצאתי כתוב בגליון מכת"י ידו הקדושה על הרב חיד"א זלה"ה וז"ל הרא"ש לא כן כתב על הרמב"ם והשאר הם אחרונים ממר"ן אך מהדינים דמייתי יש להקשות עכ"ד ודע שכתבו תוספות חדשים על המשנה דעירובין פ"ח ה"ז משם התוספות דר"י ור"ת פסקו לעולם כרבן שמעון ב"ג יע"ש ובציפיתנו ובהני ספרי דבי רב ראיתי להרב כסא אליהו סי' ע' ס"ג שכתב שמרן חיבר כ"מ קודם ב"י ותימה עליו שבכמה מקומות כתב מרן בכ"מ וכאשר כתבתי בב"י דוק ותשכח ועיין בשם הגדולים. (דף י' ע"ב) תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז וכו' יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים וכו' והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים יש לדקדק שבכולם הביא ראיה לדרשתו ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לאסתר יעלה הדס שנק' הדסה וכו' ולדרשת מגילה וימי הפורים לא פירש הדרשה ונראה לומר דהדבר פשוט הוא דמקרא מגילה