לי לישועה (על הש"ס) פז

דרבי אבהו ס"ל כרבי אבא בר יעקב דליתא להאי כללא אליבא דר"י והואיל ואתא לידן ראיתי לעמוד על כלל זה שמצאתי בו כמה שינוים בדברי הפוסקים קמאי ובתראי. והנה מצאנו דאיכא אמוראי דלא ס"ל האי כללא וחולקים על ר"י מדנפשייהו וכמ"ש בכתובות דף ע"ז א"ר אמר רב נחמן הלכה כחכמים וכן איתא במציעא דל"א וכן בכתובות דף צ"ט אמר רב הונא ב"ח אמר רב נחמן הלכה כחכמים ועוד שם דף פ"ב אמר רב הלכה כרשב"ג ומשמע דלית ליה האי כללא, וחזיתיה להרב תי"ט בעירובין פ"ח ד"ז שכתב דהרמב"ם לא סבר כלל זה ואייתיה דידיה שמנה מקומות שפסק היפך דרשב"ג ואף אני אביא מן החדש שפסק דלא כוותיה והם כפי המשנה דברכות פ"א ובדמאי פ"ז מ"ג וכן פסק ביד החזקה פ"ט מהלכות מעשר הי"א וכן בשביעית פ"א מ"ד ופ"ג מ"ד ופ"ד מ"י ובמע' פ"ג מ"ד ובמעשר שני פ"ג מ"ה וכן בשבת דף ק"ב ע"ב ושם דף קכ"ח ופסחים פ"ח מ"ד כתובות ד' נ"ט וע"ז וע"ט וק"ד וק"י הרי לך ט"ז מקומות חוץ משמנה שמנה הרב תי"ט ואכתי פשו להו טובא וכתב עוד התוספות יום טוב דהרי"ף לא סבירא ליה האי כללא בדוקא ובתוספות חדשים כתב בשם הרי"ף בפ' גט פשוט דליתא להאי כללא דלא פסקינן כרשב"ג אלא עד דאיכא טעמא ע"כ וכן נראה מדברי הרא"ש כמ"ש התי"ט שם. וראיתי להרב יד מלאכי ז"ל שכתב בשם רש"ל דלהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כלל זה ותמה על הרב המגיד בהלכות אישות פכ"ב הכ"ג גבי אף מנוה היפה לנוה הרע שכתב ורבינו פסק כרבן שמעון בן גמליאל משום שהלכה בכל מקום כמותו במשנתנו דליתא עכ"ד ולדידי קשה לי טובא על הרב המגיד שכתב פי"ד מהלכות מכירה ה"י וז"ל ואע"ג דרשב"ג פליג כבר פסקו בגמרא כת"ק ע"כ ודברי הגמרא הכו' הם מה שהבאתי לעיל אמר רב הונא בב"ח אמר רב נחמן הלכה כחכמים ואם כן יוצא לנו מזה שהרמב"ם פסק בהלכות מכירה דלא כרשב"ג משום דס"ל כרב נחמן דלית ליה האי כללא וכמ"ש הרב המגיד וא"כ דברי הרב בכאן הם כנגד דבריו בהלכות אישות שהביא הרב יד מלאכי וצ"ע, ומלבד שקשה מההלכות שהבאתי למעלה שפסק הרמב"ם דלא כרשב"ג מ"מ זוהי שקשה דדברי הרב הם סתראי נינהו לכאורה, ובצאתי לחפש בענין זה מצאתי להרב כ"מ פ"ט מהלכות מעשר שכתב וז"ל ותימה למה לא פסק רבינו כרשב"ג שכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו וכו' וי"ל שרבינו מפרש דרבי יוסי בא לפרש דברי ת"ק והו"ל רשב"ג יחיד לגבייהו עכ"ל ומלבד שקשה על הרב ז"ל דנראה דפשיטא ליה דהרמב"ם ס"ל כלל זה עוד יש לי תמיה גדולה דמבואר יוצא מדבריו ז"ל דכלל זה לא נאמר כי אם כשרשב"ג חולק עם יחיד ולא כשחולק עם רבים חדא דמלשון כל מקום לא משתמע האי כלל ואילו כונת רבי יוחנן היתה כך הול"ל הלכה כרשב"ג מחבירו לא לשון כזה ועוד דהא בהדיא אמרינן בסנהדרין דף ל"א אמר רב הונא וכו' הלכה כרשב"ג ואמר רב הונא וכו' אין הלכה כחכמים ופריך פשיטא ומשני הא קמ"ל דבההיא אין הלכה הא בכולהו הלכה כוותיה הרי מפורש יוצא מן הגמרא דאפי' כנגד רבים הלכה כמותו דומיא דזו שהוא כנגד חכמים וליכא למימר דהאי חכמים כיון שלא הוזכרו בפי' המשנה אינם מרובים והאמורא קורא לת"ק בשם חכמים זה אינו חדא דודאי כשמזכיר סברא בשם חכמים ודאי קים להו שהיא סברא דרבים דאל"כ מי שאני דנימא דאין הלכה כת"ק ולמה מזכירו בשם חכמים וזה מבואר מרש"י זלה"ה שכתב בד"ה ממילא ידעינן וכו' דאלים כח המרובים ע"ש ותו דאלו היה רבי יוחנן רוצה לפסוק הלכה כרשב"ג דוקא כשחולק עם יחיד לא הול"ל בכאן אין הלכה כחכמים כיון דזה הלשון מטעה ומדיוקא משתמע דבשאר מקומות הלכה כמותו אפילו כנגד רבים וכן משמע ממ"ש בכתובות דף ע"ז ע"א אמר ר"א אר"י הלכה כרשב"ג ופריך פשיטא הא אמר ר"י כל מקום ששנה וכו' ואי אמרינן כמ"ש הרב הכ"מ ז"ל דדוקא כשחולק עם יחיד הלכה כוותיה מאי פריך דהא בכאן חולקים עליו חכמים ושפיר אצטריכא ליה למימר הלכה כרשב"ג בהא אעפ"י שהוא רבים, ותו שהרי אמרו בירושלמי בב"ב דטעם דהלכה כרשב"ג היא מפני שהיה אומר הלכות קצובות מפי בית דין ואם כן גם סברת ר' שמעון ב"ג היא דברי רבים. ועוד קשה טובא על הכ"מ דדבריו הנז' נראים כנגד מ"ש הוא ז"ל פ"ט מהלכות ט"מ הי"א וז"ל תימה למה פסק רבינו כיחידאה דהיינו רשב"ג וכו' וי"ל דרבינו סובר דהלכה כרשב"ג אף בברייתא עד כאן לשונו מפורש יוצא מדבריו דכשנאמר דכללא בכל מקום ששנה ר' שמעון ב"ג מיירי ג"כ בברייתא