לי לישועה (על הש"ס) פו

בת זוג ולקיים מצות פו"ר ולתקן מדת היסוד כי טו"ב הוא ואמטול הכי היינו יום טוב ממש ביום ההוא נכפל בו כי טוב ורצונם ליתן טעם למה עשו ע"ז יו"ט ואין זה מתמיה לומר דבעלי התוספו' ז"ל היו יודעים חכמת האמת כי בודאי לא נעלם מהם אלא שבאותו זמן היו מסתירים החכמה בסתר עליון ומ"מ בדרך רמז היו מזכירים לפעמים וכדרך רש"י ז"ל בפי' הפרשה כידוע, ושמעתי פירושים הרבה בדיבור זה אבל כלם כהררים התלוים בשערה ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן נ"א כמה פירושים בלשון זה:

(דף ל"א ע"א) מאי יוסיף אר"י תקבריה אמיה, יש לדקדק למה בחר בלשון זה תקבריה אמיה הול"ל כפשטי' ימות בלא עתו אטו מי שאין לו אם אינו נענש ואפשר דרב יוסף כיון לתרץ תמיהת השואל דגם הוא תימה יקרא למה קאמר יוסיף ולא לשון פשוט ימות או יכרת ע"ז משיב רב יוסף בלשון חכמה דתיבת מוסיף היא שהולידה תיבת יוסיף דלדבר לשון צחות קאמר יוסיף אחר ודלא מוסיף ורומז ממש לענין דתקבריה אימיה היולדת אותו כי כך הוא יוסיף על ידי דלא מוסיף. ובזה אתי שפיר דהשואל לא שאל פי' התיבה דהרי במשנה דאבות קאמר ודלא מוסיף יסיף א"כ אינה מלה זרה כ"כ שלא יבין אותה אלא דקמתמה למה לא קאמר קטלא חייב או לשון אחר והשת' תירוץ רב יוסף אתי גם למשנה דאבות וק"ל. ועוד אפשר לפרש במ"ש תקבריה אמיה ע"פ יסודן של דברים דתורה ת"ת ולומד בלילה מלכות ואם אינו עושה כן נמצא נרגן מפריד אלוף וגוזל אמו זו כנסת ישראל אימא של מלכות ודינא דמלכותא דן את הדין ומחייב את החייב ומשו"ה תקבריה אמיה ח"ו ודמוסיף יוסיף כי עץ חיים היא למחזיקים בה:

מסכת מגילה (דף ו' ע"ב) אר"י יגעתי ולא מצאתי כו' יגעתי ומצאתי תאמין, כתב הרב עיון יעקב וז"ל קשה הא מרישא שמעינן ליה וי"ל דאתי לאשמועינן אבל אם אמר לא יגעתי ומצאתי לא תתן לו שם נאמנות בעולם ולהכי לא נקט האי בבא כלל עכ"ל והוא פלא דרבי יצחק אמר ג"כ לא יגעתי ומצאתי אל תאמן וכיצד כתב דלא נקט האי בבא כלל וקשה לי לומר דגירסא אחרת היתה לפניו ואפילו הכי לעולם קשה דהא מהרש"א רשם על הדבור הזה לא יגעתי ומצאתי והיאך לא העיר הרב ז"ל מזה כלום וצל"ע:

(דף ט' ע"ב) אמר רבי אבהו אמר ר"י הלכה כרשב"ג וכו' וקשיא לי דלמה הוצרך לפסוק הלכה כרשב"ג הא רבי יוחנן גופיה מר ניהו דכליל לן כללא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה וזה כלל גדול איתיה בגמרא בכמה דוכתי בב"ק ב"מ וב"ב בכתובות גיטין וסנהדרין וז"ל הגמרא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ע"כ ובסנהדרין דף ל"א איתא הכי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כחכמים ואמר רבה בר רב הונא אין הלכה כרשב"ג ופריך הש"ס פשיטא ומשני הא קמ"ל דבהא אין הלכה כרשב"ג הא בכלהו הלכה כרשב"ג לאפוקי מדרבה בר בר חנא דאמר חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ע"כ ופירש"י דרבה בר רב הונא סבר דהלכה כרשב"ג בכלהו חוץ מר"א ורבה בר בר חנא סבירא ליה חוץ מהני תלתא ע"כ נמצא דאיכא פלוגתא בין הני אמוראי אם הלכה כרשב"ג בערב וצידן או לאו אבל חוץ מאלו כולי עלמא מודו דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו וא"כ קשה דרבי אבהו למה הוצרך, הוא לפסוק הלכה כרבי שמעון ב"ג בכאן, ואפשר לומר דרבי אבהו הוא חולק עם שניהם ואמוראי נינהו אליבא דר"י ואיכא שלשה חלוקים ורבי אבהו לא ס"ל לא כרבה בב"ח ולא כרב הונא, וסברתו היא דרבי יוחנן לא אית ליה האי כללא וכדמצינו בכתובות דף ע"ז ע"א אמר רבי אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ופריך הש"ס והא אמר רבה בר בר חנא אמר ר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ומשני אמוראי נינהו אליבא דר"י עכ"ל וא"כ יכולים אנו לו'