לי לישועה (על הש"ס) פה

מאיר וכו' דהא סתמא דמתניתין כרבי מאיר וכו' עכ"ל, לכאורה קשה דמאי קאמרי סתמא דמתני' כר"מ והלא מתני' לא אתיא לא כמר ולא כמר כמ"ש בש"ס מני מתניתין לא ר"מ ולא ר"י וכו', ונראה דכונת התוס' היא דבעלמא סתם משנה ר"מ אבל לא בכאן וזה מוכרח מתירוצם שאמרו דלהכי מוקי כר' יוסי דטעמו ונימוקו עמו ומסתברא כותיה בכל מקום והלכה כמותו אפי' מחבריו עכ"ל ואם איתא דסתם לן מתניתין כותיה דר"מ ר"ל בענין זה עצמו אז לא הוי הלכה כר"י דכן אמרו בסנהדרין דף כ"ז ע"ב הני מילי היכא דלא סתם לן תנא כרבי מאיר אבל כשסתם לן תנא כרבי מאיר אז אין הלכה כרבי יוסי עיין שם אלא ודאי דכונת התוספות דבעלמא סתם מתניתין רבי מאיר היא וקל להבין (דף כ"ט ע"א) בתוספות ד"ה וישב עליהם את אונם וכו' אומר ר"י אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור של מוצאי שבת אירע להם שאמרו אותו פסוק ובירושלמי מפרש אילייא נקט וכו' עכ"ד, כתב הרב פתח עינים וז"ל וקשה דדברי ר"י הם תלמוד ערוך בערכין דף י"א ע"ב ומה בא לחדש ר"י וזה שמעתי כד הוינא עליא עכ"ד, ולקושיא יש לתרץ דדברי ר"י אינם כמסקנת הש"ס בערכין דכן איתא התם אמר רב אשי ותסברא שירה דיומיה לה' הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם דרביעי בשבת הוא אלא אילייא בעלמא הוא דנפל בפומייהו, והא עומדים על דוכנם קתני כדר"ל דאמר אומרים (שירה) שלא על קרבן אי הכי בעולת נדבה נמי לימא נפיק מינה חורבא ע"כ לשון הגמרא הרי דהש"ס באוקימתא קאמר דאמרו שירת יום רביעי בכונת מכוין על קרבן שהביאו קודם או בעולת נדבה ולא כדברי התוס' שאירע להם כך דרך מקרה דהוי מעין אילייא נקט דלמסק' לא קאי הכי ודו"ק. אלא דאי קשיא על התוס' הא קשיא בודאי חדא דלמה לא אמרו דבש"ס הזכירו אילייא נקט ומהדר אחר הירושלמי ועוד אתמהה דבירושלמי לא אמרו אילייא כלל וכלל לא ואדרבא מבואר שם שהיה שירה ממש דכן איתא התם אחר שהביאו הברייתא ריש לקיש בעא מרבי יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל נשמעיניה מן הדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים וישב עליהם את אונם ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר"י אמר אומרים שיר בלא נסכים ורשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים התיב ר"י לרשב"ל והא תני בזה ובזה היו הלוים עומדים על דוכנם ואומרי' וישב עליהם את אונם אמר לי' רשב"ל מה את שמע מינה מאחר שאלו נסכים היו (פי' היו מיום ד') זמנו של שיר היה רבי יוחנן אמר שירו של אתמול היה (פי' וטעו) עד כאן לשון הירושלמי ולא נזכר שם אילייא כלל. ועל כן נ"ל ברור דט"ס יש בתוס' וכך צ"ל ואומר ר"י אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור של מוצאי שבת אירע להם כך כדאיתא בירושלמי (ור"ל שטעו) ובקונטרס מפרש אילייא נקט כו' עכ"ל ור"י הביא פירוש הירושלמי משום דלא ניחא ליה בפירש"י מטעמא דכתיבנא דנדחה בגמר' פי' זה וע"כ בחר בפי' הירושלמי ודו"ק היטב:

(שם) בגמרא ערב ת"ב היה ומוצאי שבת היה כו', בערכין די"א וגם בירושלמי לא גריס ערב כ"א ת"ב היה וכן הגיה הרב מהר"ח לאנדו ז"ל בגמ' דידן בהגהותיו שנדפסו בסוף הגמרות חדשות:

שם) ברש"י ד"ה קיר ושוע מקונן וצועק כו' קיר כמו קירי קירי דחולין דקל"ט ע"ב עכ"ל ויש הגהה בגמ' חדשות שכתוב בהם וז"ל ע"ש ברש"י וצ"ע עכ"ד וכונתו להקשות דרש"י בחולין פירש קירי קירי פירושו אדון אדון שכן היו יוני הרדסיות אומרות וא"כ אינו מלשון זעקה ולפי, ענ"ד נראה דלא קשה מידי דהן אמת דקירי מתפרש לשון אדון אבל מ"מ צעקת העופות היא וכיון שמצינו דקיר היא צעקה לא איכפת אם צעקה זו נשמע כמו דיבור ופי' אדון ושאר העופות הצועקים כן אינם מתכונים לשום הבנה ורש"י לדוגמא הביא כאן קירי קירי ודו"ק:

(דף ל' ע"ב) בתוספות ד"ה יום שהותרו שבטים לבא זב"ז פי' דהיינו יו"ט עכ"ד והם סתומים דאמאי קבעו לחודש הזה ואם אפשר דלכך כוונו נאמר דרמזו די"ט היינו יום ט"ו באב, או יתכן שרצה לרמוז לסודן של דברים כי בהתר השבטים לבא זה בזה נקל לישראל למצוא