לי לישועה (על הש"ס) פד

ודיה לצרה בשעתה ולא לעורר ענין כזה בעת השמחה וכמו זר יחשב אמטול הכי פי' רש"י דשיר המעלות לפי פי' זה יהיה לשון עילוי ולא מעלות ואז יהיה פי' כמ"ש בסוכה דדוד אמרם ט"ו שירים אלו להעלות בהם התהום וזהו לשון עילוי וק"ל:

(דף כ"ג ע"ב) ברש"י ד"ה שאין מכירין בין חנן לאבא כסבורין שאני אביהם, כתב הראש משביר דרש"י היה גורס שאין מבחינים בין אבא לאבא ואין זה מוכרח לע"ד דעדיין אפשר לומר שהיה גורס בין חנן לאבא כנראה מפשט לשונו, אבל לענד"ן דרש"י היה גורס כגרסתינו אלא שחסר תיבת לאביהם שבשמים בלשון רש"י בגמ' שלנו דבעין יעקב העתיק לשון רש"י שאינם מכירין בין חנן לאביהם שבשמים כסבורין עלי שאני אביהם ע"כ ולשון זה יכול להתפרש בגירסתינו דאבא דיהיב מטרא הוא אבינו שבשמים ואבא דלא יהיב מטרא היינו חנן ופשוט. (דף כ"ד ע"ב) ברש"י ד"ה דמעשה נסים וכו' ובכמה דאפשר להתרחק ממעשה ניסים יותר טוב ונכון, לעיל בדף זה פירש"י בד"ה אלא כא' מעניי ישראל דאסור ליהנות ממעשה ניסים וכאן לא כתב כ"א טוב ונכון להתרחק ממעשה ניסים וטעמו מבואר דכאן באו לקנות בממונם ואין זה נהנה ממעשה ניסים לזה קאמר דמשום הרחקה דוקא לא כן במעשה דאלעזר איש ברתותא דנעשה לו נס ובאו לו החיטין בלא ממון ומשו"ה הקדישן לעניים ומשם ראיה דדוקא לו הוא שאסרן דהא נתנן לעניים ליהנות מהם וא"כ היו מותרים לעניים ליהנות וה"ה כאן לאלו שבאו לקנות בממונם כ"ש שהיה מותר להם א"כ רב מרי לא אסרן אלא עצה טובה נתן להם שטוב ונכון להתרחק ממעשה נסים ולא משום איסור דליכא הכא איסורא:

(שם) שלם טב לרב טב מרבון טב דמטוביה מטיב לעמיה, דקדק הרב עיני כל חי דלמה הקדים לרב טב דהול"ל מרבון טב לרב טב כההיא דאמרינן בסנהדרין בנבוכדנצר בבלאדן ע"ש ואפשר דר' אלעזר חלם סתם שלם טב וחלם אח"ך הפירוש שהוא ר"ת שלם לרב מרבון וטב חוזר על כל אחד ואחד וגם של"ם שהוא ר"ת "שמטוביה "מטיב "לעמו ועפ"ז אמר כסדר הזה והשתא ניחא דקאמר הגמ' לשון קצת זר שלם ועל הרוב אומר שלמא במקומות אחרים (דף כ"ה ע"א) חד בי שמשי חזיית לברתיה דהות עציבא א"ל אמאי עציבת כו' והדלקתי ממנה אור לשבת כו' א"ל מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק:

הקשה הרב ככר לאדן וז"ל שמעתי מקשים דאמאי לא אמר שיהיה שמן ולק"מ דהנס צריך שיהיה נסתר בכל מאי דאפשר ואם החומץ נעשה שמן היה ניכר מאד א"נ במ"ש הרב גל של אגוזים דהגם שאסור ליהנות ממעשה ניסים כבר השמן והחומץ בעולם וזה אינו כ"כ נס והביאו הרב ישרש יעקב וכו' ולקושית הרב גל של אגוזים דאסור ליהנות ממ"נ היינו שעושה מעשה ניכר והוא נהנה אבל הכא ממילא אתיא ואם נפשך לומר דמידי ספקא לא נפק' יש להכריע דאי לאו לא נעשה הנס שיהנו מאיסור או נעשה על מגן ח"ו אלא ודאי דשרי ליהנות עכ"ל הרב ככ"ל ומ"ש בסוף דבריו להכריע לא זכיתי להבינו דנראה עדיין הדבר שקול דהשתא דאתית להכי במה יתקיים מ"ש רז"ל דאסור ליהנות ממ"נ דלמה נעשה הנס. ולענ"ד נראה דשני הקושיות שהביא הרב שהקשה למה לא נעשה החומץ שמן וגם כיצד נהנו ממעשה נסים יש ליישבם בטוב טעם דר' חנינא בן דוסא ובתו לא הוה איכפת להו כלל אם ישבו בלא נר כל אותו הלילה ומי שהי' מסתפק בקב חרובין משבת לשבת למה לו נר ואדרבא החוכך תכסה עניותו אלא כל עציבותם ומגמתם היתה על אור לשבת לקיים מצוה זו בלבד לכבד השבת וכמו שדייקה בתו בלשונה והדלקתי אור לשבת ולא קאמר נר לשבת כלומר כל כלפי דידן לא שנא אבל משום כבוד השבת היתה מצטערת וא"כ למה צריך לעשות מהחומץ שמן זה יהיה הנאה לו שהרי הביא שמן שלא היה בעולם והוא אינו רוצה בענין זה כ"א אור לשבת ומש"ה אמר מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק לשבת אבל לא להם להנאת עצמם וא"כ נמצא שהם לא נהנו ממ"נ כי לא נתכוונו כי אם לצד מצות הדלקת הנר לכבוד שבת ואור לשבת קא בעו ותו לא ואם אח"כ ממילא הם רואים לאורו הרי לשבת נדלק ולא להם וק"ל:

(דף כ"ח ע"א) בתוספות דיבור המתחיל אי ר' מאיר וכו' וקשיא אמאי לא מוקי אליבא דרבי