לי לישועה (על הש"ס) פא

(דף ט"ז ע"א) בתוספות ד"ה במקום תפילין פי' לתת האפר במקום הפאר דאלו התפילין נקראו פאר כדכתיב לשום לאבילי ציון לתת פאר וכו' עד כאן דבריו, מה שכתבתי לפרש דברי התוס' מצאתי אותו הדבר תיבה בתיבה בספר ראש משביר לך נא ראה דברי אמת:

(שם) בתוספות ד"ה הר שיראה ממנו הוראה לישראל יש מדרש דזה ירושלם וכו' וההר נקראה מוריה על שם התורה וכו' והוא לשכת הגזית המוריה זה סיני ונקרא מוריה ע"ש שממנו יוצא מורא לאוה"ע במתן תורה וכו' א"נ ר"ל דירושלים נקרא מוריה ע"ש שיש מורא לאוה"ע במתן תורה וכו' עכ"ל דבריהם לכאורה אינם מובנים דמפרש דהר הבית שבו לשכת הגזית הוא הר המוריה ובתוך כדי דיבור אומרים המוריה זה סיני ואם לא יש ט"ס נראה דפי' דבריהם כך הוא דבמדרש (והוא בב"ר פרשה נ"ז) אמרו דירושלים הוא מקום העקידה ונקרא ירושלים על שם שלם ויראה ואם כן ודאי דלוי ור' חנינא דפליגי בהבנת שם מוריה חד ודאי אית ליה כהאי מדרש וסובר דהוא הר הבית ונקרא מוריה על שם תורה ששם יושבים הסנהדרין בלשכת הגזית ובעל פלוגתיה סבר דהמוריה זה סיני ולא הר הבית ונקרא מוריה על שממנו יצא מורא לאומות העולם במתן תורה אי נמי גם האמורא הזה ס"ל כאותו מדרש דהוא ירושלם ולא הר סיני ומאי מורא איכא לאומות העולם מורא מגדולתה ודו"ק היטב:

(שם בגמ') מאי הר המוריה פליגי בה לוי ור' חנינא וכו' פי' דהוקשה להם על לשון המשנה מי שענה את אברהם בהר המוריה דלמה קאמר הר המוריה והלא בכתוב לא מצינו שהר אחד נקרא כן אלא הארץ נקרא ארץ המוריה ואברהם הלך לאחד ההרים וא"כ לא יצדק לקוראו הר המוריה כאילו השם ההוא מיוחד להר העקידה והלא כמה היו הרי המוריה בודאי הרבה וע"כ הו"ל לתנא לקוראו הר ה' יראה כי בשם זה מיחדו משאר ההרים שבארץ המוריה לזה מפרשים האמוראים כל אחד לדרכו דטעם שקוראים לזה ההר בפרטות הר המוריה הוא שיצאה משם הוראה לישראל או מפני שיצאה מורא לאוה"ע ובשני טעמים מחוייב שם הר המוריה בפי הכל ומשו"ה אעפ"י שאברהם אע"ה קראו הר ה' יראה נשאר לו זה השם שהוא מורה על זכות ישראל וגדולתם, ורש"י ז"ל לא פירש כן ונראה דטעמו משום שבמדרש הובא מחלוקת לוי ור"ח על פסוק אלך לי אל הר המור ונמצא שלא היה מחלוקתם על דברי המשנה ומ"מ דוחק זה לא אלים כולי האי דיש לומר דלפי דעתם שם אותו הר היה ראוי להיות ה' יראה וכל מקום שמצאו לו שם אחר דרשו עליו טעמו של דבר ועוד דבכמה מקומות בגמ' מביא מחלוקת האמוראים באופן משונה ממ"ש במדרש ואנן נקטינן עיקר דברי הש"ס:

(שם) ברש"י אדם של צורה בעל קומה וכו' נראה דרש"י רצה לקרב הפי' לתיבה דצורה הוא תואר הגוף בלשון כל האדם ולזה פי' בעל קומה והכונה בעל כח ושליטה וזה הכח ושליטה אינם פועלים לבדם כ"א עד שיהיו מחוברים למדות נאות ומעשים טובים דאל"כ אין בקומה תועלת בעיני בעלי שכל אעפ"י שיפעול בעיני הסכלים וא"כ מוכרח לומר דקומה בכמות וקומה באיכות בעינן ולזה מוסיף רש"י כדי שישמעו דבריהם להמריך את הלב ודבר זה לא יושג כ"א בבעלי קומה ובעל מעשים וק"ל ובזה לא יש דוחק ברש"י כמ"ש מוהרש"א ז"ל, (דף י"ח) ברש"י ד"ה אכתי יום תמניא אסור משום חגא דשבועייא ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפי' וכו' לאו פירכא היא וכו' דבריו קשים דמאי מקשה לימא תשעה לאסור ח' א"כ שביעי לא יהיה אסור וכשאומר תמניא ז' ג"כ אסור ונראה דלשביעי לא שייך לאוסרו דהגמ' קאמר דאי איקלע ביה מילתא ובטלי לשבעה הרי דעסיק כשצריכין לבטל לשבעה ימים כולם שכן מצינו שמתענים מספר כזה בתענית ציבור באחרונות גוזרין ז' תעניות וא"כ סך זה של ז' ימים א"א לאסור בו התענית כלל אפי' משום יום שלפני שמיני וא"כ בשביעי לא עסיקינן והגם שמדברי רש"י בדיבור הקודם משמע דצריכין דוקא קצת מהימים ולא כולם אלא דאין מבטלין לחצאין מ"מ יש מקום לדחוק ולומר כי זה הוא לפי האמת אבל מתחילה יותר היה נראה לומר דצריכין לכל השבעה כדמשמע מפשט הגמ' וכל זה דוחק:

ועוד יש לתמוה על קושית רש"י דקושיא ופירוקא לא קא חזינא דמאי קאמר דלימא תשעה במקום