לי לישועה (על הש"ס) פ

אלעזר סתמא אמר חוטא ואמר קדוש מה זה שמקשה ולשמואל (שהוא כסברת ר"א הקפר) הא כתיב קדוש והלא לאמונה גם לדידך קשה דהרי כתיב קדוש ואתה אומר שהוא חוטא משום דקדוש שרוי בתוך מעיו ופי' לפירש"י ר"ל שהיושב בתענית חוטא ואם כן מה שאתה מתרץ לעצמך תתרץ לשמואל ומאי אולמיה להקשות כיון דלדידיה גם כן קשה כנ"ל כן נראה לי יפה פירוש דברי מהרש"א זכרונו לברכה:

וראיתי בס' ראש משביר שכתב וז"ל הא דמצי לצעורי ק"ק א"כ כיון דלר"א נמי ס"ל דאי לא מצי לצעורי נפשיה אקרי חוטא מאי פריך לעיל ולר"א הא אקרי חוטא דהוה מצי לשנויי דאיירי בל"מ לצעורי נפשיה וי"ל דא"א לומר דקרא מיירי בהכי דהא כיון דקרי ליה קדוש א"כ קרא איירי בדמצי לצעורי והיכי הדר קרי לי' חוטא כנ"ל ומצאתי למהרשא"ל שהקשה כן בשם מהרש"א ולפי עניות דעתי לא נתכוין לזה מהרש"א ז"ל אלא שיש טעות סופר בדבריו במקום ר"א כתבו ר"א הקפר עד כאן דבריו והנה מה שהבין מהר"ש אלגזי ז"ל במהרש"א הוא קרוב למה שכתבתי לעיל אלא שאין לשון מהרש"א סובל פירושו וצריך להפך דבריו ולומר מה פריך לר"א מר"א הקפר דהא ר"א סתמא קאמר נמי דאקרי חוטא כן הי' צריך לומר מהרש"א אם נתכוון למ"ש מהר"ש אלגזי אבל בלשון מהרש"א כמו שהוא לפנינו מוכח שקאי על מה שהקשו לשמואל מר"א וכמ"ש דו"ק ותשכח, ומ"ש הרב ראש משביר שיש ט"ס וצ"ל ר"א במקום ר"א הקפר לא הבנתי מה יהי' אז פי' דברי מהרש"א ומאי ק"ל על רש"י ז"ל ומה הלשון אומרת אח"ז ר"א סתמא ומהו נמי דקאמר:

(שם) ברש"י ד"ה יחיד שקבל עליו התענית עי' ברש"י בשבת דכ"ד ע"א ד"ה ערבית ועיין מ"ש על אותו דיבור בשבת:

(דף י"ג ע"א) טבילה בחמין מי איכא וכו' יש להוכיח דכולו שאוב בהמשכה לא מהניא טבילה והא דאמרינן דהמשיכה כולה כשירה ר"ל לענין שאינה פוסלת את המקוה כשאר מים שאובים אבל טבילה עולה בהם עכ"ל התוס' בכאן קיצרו בלשונם כדרכם כאשר כבר כתבו הענין באורך במקום אחר והנה דבריהם כאן הם כמ"ש בתמורה די"ב ע"א בשם הר"ר שמואל והשאלתות והכונה היא שמה שאמרו שאובה שהמשיכה כולה טהורה היינו דלא חשיבי שאובין לפסול המקוה אבל לא לענין לטבול בהם לבדם ושם כתבו בשם ר"י פי' אחר דהגמרא בכאן ס"ל כראב"י דלית ליה שאובה שהמשיכה כולה טהורה אלא בעינן רוב מי גשמים יעוש"ד וראיתי להרב ראש משביר פירש דבריהם כאן באופן אחר ונראה דאלמלא שלטו מאור עיניו הקדושים בתוס' דתמורה לא היה מפרש כן, וגם מ"ש לפרש מדידיה בהאי דהמשיכה כולה טהורה דמיירי בהניח כלים בגג לנגבן לא אתיא כההיא סוגיא דתמורה כאשר יראה המעיין דשם בפי' אתמר ממלא בכתף יעו"ש. (שם ע"ב) ברש"י ד"ה אין הבוגרת שהביאה שתי שערות רשאה לנוול עצמה אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה הא נערה שאינה ראויה לינשא עדיין עד שתבגר רשאה דבת חייבת אבילות היא וכו' ראיתי הגהה אחת נדפסת בגמ' חדשות מהגאון בצלאל בעל ספר הורה גבר שכתב על דברי רש"י הנז' וז"ל צע"ג לענ"ד דכמה פרשיות בתורה בפ' מוציא שם רע ונערה המאורשה דכתיב בהו נערה בתולה ודרשינן ולא בוגרת וכולהו מסכתות כתובות וקידושין אטו מיירי במידי דלאו ראוי הוא ומי הגיד זה לרש"י דנערה אינה ראויה להנשא ודברי הש"ס יש לפרשם בפשיטות דגבי בוגרת שייך ניוול טפי מנערה וצע"ג לדעתי עכל"ה ולענ"ד נראה דכונת רש"י ז"ל פשוטה באומרו דנערה אינה ראויה להנשא הוא דאינה ראויה להנשא ע"י עצמה דאינה יכולה לקבל קידושין כ"א ברשות אביה לא כן הבוגרת וכמ"ש באה"ע סי' ל"ז דהאב זכאי בקידושי הנערה ובכתובתה ובכל דבריה עד שתבגר נמצא שאינה ראויה להנשא בעצמה ומשום הכי אינה צריכה להתקשט כי אין דבר הנישואין תלוי במעשיה אלא באביה הדבר תלוי ועכשיו שמת אביה חייבת להתאבל דלא פקע תכף ממנה ענין זה לא כן הבוגרת דקודם שמת אביה כבר היתה ברשותה והיתה מבקשת אופן שיקפצו עליה ב"א להנשא ומשו"ה אינה צריכה להתנוול ודו"ק: