לי לישועה (על הש"ס) עט

מוצק במלכים עכ"ל, והרב בעל עיני כל חי כתב על דברי מהרש"א והוא פלא דכשם דה"א מתחלפת בחי"ת באחה"ע כן הקו"ף תתחלף בכא"ף באותיות גיח"ק וצ"ע עכ"ל, וקושית הרב ז"ל על מהרש"א לא אלימא דאפי' נחליף הקו"ף בכא"ף מה יוסיף הדרש על הפשט חשרת הרי חשרת פירושו קישור ג"כ ולמה טרח בש"ס להוציא מלה חדשה אם לא שרוצה להביא לנו הבנה חדשה והי' די אם יניח חשרת כמו שהיא וחשכת היה יכול להחליף הכא"ף ברי"ש באותיות אי"ק בכ"ר ויהיו שניהם חשרת שהוא מלשון קישור אלא דהגמרא רוצה להוציא תיבה חדש' עם פירוש חדש ועל זה מקשה מהרש"א דחכשרת לא מצינו שיהי' לשון קישור ועוד שהתוס' לא הזכירו חילוף אותיות ומשמע כאילו התיבה מתפרשת מלשון קישור בלי חילוף אותיות והאמת יורה דרכו שדברי התוס' כולם מקשה אחת שהאריכו בלשונם הרבה ולכאורה הוא ללא צורך ולא חידשו כלום על פשט הש"ס ואם מה שרצו לפרש הוא שחכשרת לשון קישור ולא הכשר הי' די בשני תיבות והם הוסיפו יתור נפיש, ועוד דראיתי גרסאות דכתוב בתוס' מתכשרים בכ"ף ולא מתקשרים והשתא יהיו כל דבריהם ללא צורך, אשר על כן נראה דפירוש דבריהם הוא כך דהוקש' להם בדרשת הגמ' שמניח תיבות הכתובים ואינו דורש אותם במשמעותם כלל ובונה תיבה חדש' ודורש אותה לבדה ולא ראינו דבר כזה בדרשות הכתובים ואפי' כשאומר אל תקרי כך אלא כך אינו מביא אותיות חדשות ועוד דיש מפרשים אל תקרי כך עד שתקרא ג"כ כך, על כן רצו התוס' להטעים דרשה זאת באומרם דכל התיבות שלשתן נדרשות בענין חשכת חשרת וחכשרת תיבה הנולדת מהם והפירוש הוא כך שהעננים עושים ג' פעולות ראשונה חשרת מים שהמים מתקשרים כי כן חשרת מלשון קשר כמ"ש מהרש"א ואחר שמתקשרים העננים ונסמכים למים ומתדבקים בהם עושים פעולה שנית ששותים המים ומתחשכים מחמת המים נעשים שחורות וזהו חשכת מים מלשון חשך כמ"ש במצודות ואח"ז עושים פעולה שלישית שמתמתקין בעבים וזהו חכשרת שהוא מלשון הכשר כפרש"י ודו"ק, ובפי' תיבת חכשרת נ"ל דאין אנו צריכים לחילוף אותיות ויכולין לפרשו בנוטריקון ח"ך כשר"ת ור"ל שהכשיר המים ונעשו מתוקין לחך. (שם) ד"ה יחיד שקבל עליו תענית, תימא אמאי נקט יחיד דציבור נמי הא אמרינן במתניתין דעושים ג' תעניות ואוכלים משחשכה וצ"ע עכ"ל, ולא זכיתי להבין דבריהם ז"ל דהא בתענית ציבור אינם מקבלים התענית אלא ב"ד גוזרים אותו עליהם וא"כ ליכא חידוש אם אוכלים בלילה ומתפללים למחר ענינו לא כן ביחיד שקיבל עליו התענית כבר ואוכל אח"ך בלילה שפיר הוה ס"ד דלא יתפלל ענינו וצל"ע, ובהרא"ש גבי הא דאמר בגמ' די"ב אימת קביל ליה רב אמר במנחה וכו' וכתב ולכ"ע הסכמת ציבור לתענית אין צריך קבלה לא במנחה ולא בתפילה אלא ש"ץ מכריז והתענית מקובל ואיתא להא מילתא בירושלמי דר' יהודה נשיאה גזר תעניתא א"ל ריש לקיש לר"י והא לא קבילנא א"ל אדבי ריש גלותא סמכינן ע"כ דברי הראב"ד ז"ל עכ"ל הרא"ש וכן פסק בטור סי' תקס"ב ובב"י שם, (שם ע"א) הגיע י"ז במרחשון התחילו היחידים מתענין ואמרו בגמר' מאן יחידים רבנן, כתב הרב עיני כל חי וז"ל הטעם שהת"ח נקראו יחידים לפי שצריך להתבודד הוא בינו לבין קונו ולא להיות בחברת בני אדם עכ"ד, וראיה לדברי קדשו ממ"ש ביומא דף פ"ג דאמרה הברייתא והיחידים מוציאין שתים ואין מונין לו אלא אחת ופירש"י ז"ל והיחידים בחולין שאינם יושבי' עם בני אדם אלא יושבים או שוכבים לבדם עכ"ד הרי דנקראים יחידים אותם שנמנעים מחברת בני אדם כדברי הרב ז"ל:

(דף י"א ע"א) תוספות ד"ה כאילו קדוש וכו', כתב מהרש"א ז"ל וז"ל השתא לפירוש זה פריך שפיר וכו' אבל לפירוש רש"י לא ידעינן לכוין מאי פריך מר"א אדר"א הקפר דהא ר"א סתמא קאמר נמי לעיל דאקרי קדוש וצ"ע עכ"ד, ודבריו לכאורה אינם מובנים כאשר יראה הרואה ונלע"ד דהכי פירושו דהשתא לפירוש רש"י פי' קדוש שרוי בתוך מעיו הכונה היא שהיושב בתענית הוא חוטא ולעיל קאמר ר"א שהיושב הוא קדוש א"כ לעיל דאמר בגמ' ולשמואל (והיינו שמואל היינו ר"א הקפר דחדא מילתא היא שאמרו שהוא חוטא) הא כתיב קדוש מי שמקשה כן ודאי הוא ר"א סתמא או מקשה אחר דס"ל כוותיה ומבקש להפיל דברי שמואל וא"כ לפי שיטת רש"י דרבי