לי לישועה (על הש"ס) עח

כאפיקים היורדין בנגב שעושין קול) וא"כ כיון דאפיקים בנגב הוא כיום קיבוץ גרידא עשה עמנו לטובה אות שזה הקיבוץ יהיה אותו של גליות בהיות כי זה כמו זה אתיא קיבוץ קיבוץ בדדמי ליה ואפיקים בנגב אתה מחדשם בכל יום וא"כ עשה זאת גם כן להביא יום קבוץ גליות ובזה הם שוים מצד שהגשמים עושים אוושות והמיות וקולות אבל לא יתכן לומר שהגשמים יהיו יותר מקבוץ גליות כי אינו שוה לו כי אם מצד הקולות ואם כן בודאי לא יותר ודו"ק:

(דף ט' ע"א) אמר ר' יוחנן מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל רבים שנא' יפתח ה' לך וכו' וכתיב הנני ממטיר לכם לחם, והקשה הרב פרשת דרכים דרוש כ"א ד' מ"ו ע"ג מהא דאמר ר' יוחנן גופיה לעיל ד"ב ע"ב דגשמים היינו פרנסה ומשו"ה לא חשיב מפתח דפרנסה וכאן מחלק ר' יוחנן עצמו בין גשמים לפרנסה א"כ פרנס' לאו היינו גשמים והניחו בצ"ע יעו"ש, ולא זכיתי להבין קושית הרב ז"ל דלפי פירוש רש"י מאי דמחלק הוא בין מטר ליחיד כשהוא צריך לשדהו ובין מטר לכל העולם והיינו לרבים וכונת ר' יוחנן הוא דמטר בא ליחיד ומשקה שדהו אם יש לו זכות וגשמים מרובין דהיינו, פרנסה לרבים בא בזכות רבים והכל גשמים נקרא וממילא פרנסה היינו גשמים ג"כ ופירש"י מוכרח הוא ממ"ש בגמ' בע"ב ע"ש, ואפי' אם לא נפרש כפירש"י אלא כפשוטו דמטר בא לכל העולם בזכות היחיד ופרנסה דוקא בזכות הרבים אכתי יש ליישב בדרך נכון דאיכא מטר ומטר ומשונים באיכותם וכמותם דמטר גרידא יבא בזכות היחיד אבל אותו מטר שמביא שפע וברכה ושבע גדול צריך שיהי' בזכות רבים כמו המן וגשמים אלו נקראים פרנסה דזנים ומפרנסים בשפע לכל העולם ומ"מ גשמים הם הגורמים וא"כ לעולם גשמים היינו פרנסה באופן דדברי ר"י לאו סתראי נינהו:

ועוד הקשה הרב ז"ל שם על מ"ש בבבא מציעא דפ"ז אר"י א"ר כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכים בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכו' ויקח חמאה וחלב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו' והקשה הרב דלמה צ"ל מפני שעשה א"א בעצמו והלא המן הוי פרנסה ומפתח דפרנסה ביד הקב"ה לעולם אע"פ שלא עשה אברהם כן למלאכים והניחו בצ"ע ע"ש, ונלע"ד דיש לתרץ במ"ש במכילתין לק' דא"י הקב"ה משקה אותה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות וא"כ כמו שמצינו שמשקה לכל העולם ע"י שליח אע"פ שהמפתח ביד הקב"ה ה"ה בפרנסה בחוץ לארץ יהי' ע"י שליח ובא"י ע"י הקב"ה והשתא שהיו ישראל במדבר דהיינו חוץ לארץ לא היה ראוי לפרנסם על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו אי לאו דאהניא להו זכות אברהם אבינו ע"ה ודו"ק כי נכון הוא:

(שם ע"ב) בתוס' ד"ה וא"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כרבי יהושע דאמר כל העולם כלו ממים העליונים הוא שותה וכו' עכ"ד, לכאורה כל זה הדיבור נראה ללא צורך כי לא חידשו כלום על פשט הגמרא ולא על דברי רש"י ואפשר שבאו לתקן הגירסא דמסדר לשונות רש"י נראה שהי' גורס כמאן אזלא האי דכתיב משקה הרים מעליותיו כר' יהושע וא"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה וכו' ולזה באו לתקן הלשון בגירסתנו ואריכות לשונם שאמרו כר' יהושע דאמר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה מפני שרצו לתרץ קושיא הנראה לעינים דהיכי אמרינן דהכתוב אתיא כר' יהושע אדרבא מדאמר משקה הרים ולא משקה ארץ מעליותיו משמע דדוקא הרים ולא השאר וא"כ לא הוי ממש כר"י לזה אומרים ברמז דר"י אמר כל העולם כולו שותה ממים העליונים וא"ת דהכתוב עסיק דוקא בהרים הא מ"מ לא אתי כרבי אליעזר דהוא אמר דכל העולם כלו שותה ממי אוקיינוס ובכללם ההרים ולא אתי כמו שאמר הכתוב ואם כן מוכרח דאתי כר' יהושע דלא שמענו סברא אמצעית ודו"ק היטב. (דף י' ע"א) בתוספות ד"ה קרי ביה חכשר"ת, פי' הטל כא"ף מן חשכת עם חשרת ויהיה חכשר"ת כלומר שהמים בעננים מתקשרים שהעננים שותים לבסוף הם מתמתקין בעבים עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל וקרי ביה חכשרת בפירש"י מלשון הכשר דה"א מתחלפת בחי"ת באותיות אחה"ע והתוס' כתבו ויהי' חכשרת כלומר שהמים מתקשרים וכו' ולא ידענא משמעות חכשרת לפי הדרש מלשון קישור אבל לפי פשטיה דקרא חשרת פי' בו מלשון קישור כמו וחשוריהם הכל