לי לישועה (על הש"ס) עז

לעולם ותו לא דבודאי איירי כשבאו עליו או אם נפשך לומר שצריך לומר כן כדי שלא נטעה ששמח ביסורים של אחרים הול"ל השמח ביסורים שלו או שבאו עליו מה הלשון אומרת שבאין על כן נראה לפרש דעסיק ריב"ל כשלא באו עדיין היסורים עליו אלא הוא רואה שבאין עליו ואפ"ה שמח ומקבל את גזרתו יתברך באהבה רבה זה האיש מביא ישועה לעולם שבזכות השמחה שהקדים לביאת היסורין מתבטלת הגזרה ומביא ישועה לעולם צדיק ונושע מאותן יסורים עצמם וכן משמע מהכתוב פגעת את שש ושמח ועושה צדק שמצדיק עליו את הדין וכו' בהם עולם ונושע מאותה פגיעה עצמה:

וראיה לפי' זה ממ"ש לקמן בע"ב אמר ליה ר' זירא נקבליה עילוון (לתענית) ולכי בטיל הגזרה ליתיביה א"ל מנא לך הא א"ל דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואתיא כעין ענין זה דראה דיסורים באים עליו והבין בלבו להצדיק דינו של השם יתברך ויתעלה שמו בשמחה וממילא תתבטל הגזרה מעליו ומעל כל העולם וקל להבין:

(שם) בתוספות ד"ה ונצומה ונבקשה על זאת ויעתר לנו וכו' לכאורה לא חידשו התוס' שום דבר דפשט הגמרא כן הוא וכן פרש"י אבל אחר קצח עיון נראה דרמזו לנו דבר נכון דעיקר הלימוד הוא מסיפיה דקרא דקאמר ויעתר לנו דאל"כ הוה מצינא למדחי שמה שלא התענו על מילתא אחריתא היה מפני שלא היה אותו דבר צריך להם כ"כ ומנ"ל ללמוד דאין מתפללים על שני דברים ביחד לזה באו התוס' והוסיפו תיבת ויעתר לנו דר"ל ונבקשה על זאת ותו לא כדי שיעתר לנו דמוכח דאם היו מתפללים על שני דברים קים להו דלא יעתרו ודו"ק (שם ע"ב) בתוספות ד"ה גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות שנאמר שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב וא"ת אמאי לא קאמר גדול יותר מקיבוץ וכו' דקטן נתלה, בגדול כדאמר לעיל יערוף כמטר לקחי וכו' וי"ל דהכי פירושו אנו מתפללים הכי שובה ה' שבותנו כאפיקים היורדים בנגב שגדול יום קיבוץ כאפיקים בנגב א"כ עשה עמנו לטובה אות בקיבוץ גליות בהיות כי זה כמו זה ואפיקים בנגב תחדש בכל יום כיום קיבוץ גליות אבל לא יותר עכ"ל וכתב הרי"ף בעין יעקב שדבריהם קשים להולמם שבודאי יש ט"ס ופי' הרב ז"ל דכונתם לומר דהגשמים הם יורדים בכל יום ומשום הכי גדול ענין זה מקיבוץ גליות אבל יום אחד של גשמים וקיבוץ גליות שוים הם יע"ש ואין דבריו מתישבים שפיר בלשון התוס' כאשר כתב הרב בעצמו וכמ"ש מהר"ח פלאג'י ז"ל בעיני כל חי:

והרב ראש משביר הגיה קצת וכתב שצ"ל ואפיקים בנגב אתה מחדש בכל יום לז"א ביום וכו' ומפרש דר"ל דכיון דאפיקים בנגב מצוי תמיד משום הכי תלה בו קיבוץ גליות שאינו מצוי ואין שייך הכא למימר מי נתלה במי עכ"ד וא"כ לפי פי' הרב ז"ל לא בא הכתוב להשוות חשיבותם אלא התפלל כשם שאתה מוריד הגשם כן תקבץ גליותינו אבל אכתי קשה ונימא דלעולם יום גשמים פחות מקיבוץ גליות וטעם שהשוה אותם הוא משום שהוא דבר מצוי הרבה ותלה בו הדבר שאינו מצוי ומנ"ל לר"י לומר גדול יום הגשמים כקיבוץ גליות:

ומשום הכי נראה לפרש דברי התוס' בלי שום הגהה וכונתם לומר דאנו מתפללים בפסוק זה דוקא על הגשמים ולא על קיבוץ גליות ומה שאנו אומרים שובה ה' את שבותינו אנו רוצים בזה לומר שגדולים הגשמים בעינינו כקיבוץ גליות ועל כן עשה עמנו לטובה אות מהקיבוץ של גליות האמיתי בתת לנו עכשיו גשמים של ברכה שהוא נחשב לנו כקיבוץ גליות בהיות שהם צריכי' לנו ומשום הכי אנו מתפללים שאפיקים בנגב תחדש בכל יום כמו שמתפללים על קיבוץ גליות אבל באמת לא יותר מזה יוכל להיות חשיבות הגשמים ודו"ק ופי' זה אינו זר בפסוקים דהרי בתחילת המזמור כבר דבר בק"ג ואח"ז אומר אדי ביני ביני שאתה מקבץ גליותנו שובה את שבותנו בירידת הגשמים שהוא דוגמא לק"ג לגבי דידן:

אי נמי יש לפרש בתוס' בדרך זה והוא מדוקדק הרבה בלשונם והוא שאנו מתפללים שובה ה' את שבותינו כאפיקים היורדים בנגב וכשהגשמים יורדים ביבשה עושים הומות ואוושות וקולות כיום קיבוץ בנ"א וכמ"ש בגמ' יומא דמטרא כיום דינא ערש"י ולזה הוסיפו התו' תיבת (היורדין ואמרו