לי לישועה (על הש"ס) עה

שהוא היותר מאוחר איגלאי מילתא דשנה זאת אפי' כשנה בינונית אינה דהרי הגיע זמן רביעה שניה לשנה אפילה ולא ירדו גשמים א"כ מוכרח להתענות, וא"כ הרי בהכרח עצים שכל הג' זמנים עושים רושם בכל שנה ושנה ולא יעבור ובזה ליכא קושיא על הרמב"ם כמ"ש הלח"ם דהש"ס קרי בחיל דאיכא ג' רביעות בכל שנה כדאמר רשב"ג שבעה ימים שירדו בהם גשמים ואח"ז קרי בהו ראשונה שניה ושלישית וקאמר הש"ס דאתי כר' יוסי דברייתא ע"ש בלח"ם ובמה שפי' לק"מ ד' הרמב"ם דזה וזה איתנהו וענין האחד מוליד השני בהכרח וממילא איכא בכל שנה ג' רביעות ובזמנים עצמם שנזכרו בברייתא לרביעה שניה לשנים בכירות בינוניות ואפילות וק"ל. והרב לח"ם ז"ל שם הקשה עוד על הרמב"ם דפסקיו סותרין זל"ז דבהלכות תפילה פסק לשאול הגשמים בז' במרחשון כר"ג ולא כר"מ דפליג עליה וקאמר דשואלין בג', ובהלכות תענית פסק להתענות בי"ז במרחשון כשלא ירדו גשמים דנראה דפסק כסברת מאן דאמר דרביעה ג' היא בי"ז דהרי אמרו ג' לתענית ובהלכות נדרים פ"ה פסק דרביעה שניה הויא בכ"ג ובהלכות מתנות עניים פי"א פסק דרביעה ג' הויא בר"ח כסלו בשנה אפילה וכיצד יתקיימו ארבעה כתובים הללו וזוהי שקשה דלא אתי לא כר' מאיר ולא כר' יאודה ולא כר' יוסי והלח"ם הניחו בצ"ע וכתב שדברי הרמב"ם קשים כחומץ לשינים וכעשן לעינים יעו"ש וע' ג"כ להרב חסדי דוד על התוספתא בתענית פ"א דחתר חתירה לישב דברי הרמב"ם יעו"ש ואפי' לפי דברי הרב עדיין קשה דמנין לו להרמב"ם לומר דרבן גמליאל ס"ל די"ז הוא רביעה שניה דלא מצינו שאמר כ"א שואלין הגשמים בז' ולא בא לחלוק בזמן הרביעות ועוד דוחקות אחרות כאשר יראה המעיין ולענ"ד נראה לישב פסקי הרמב"ם באופן אחר, זה יצא ראשונה מ"ש בהלכות תפילה דשואלין בז' נראה שהוא ז"ל סובר דדבר זה שהוא סברת ר"ג לית מאן דפליג עליה כ"א סתמא דמתניתין שהוא ר"מ אבל ר' יאודה ור' יוסי ורשב"ג לא פליגי כלל בפרט זה והטעם הוא דמן הראוי הוא להקדים השאלה לזמן הרביע' בלי ספק דאינו סברא לשאול דוקא בעת ובעונה עצמה שצריכים לגשמים ואפי' קודם היה ראוי לשאול אלא דאינם שואלין משום דבעינן שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת כדיהיב טעמא במתניתין ומשם ראיה עצמית דאם רבן גמליאל הוה עסיק בזמן הרביעה למה הוצרך לטעם זה הלא לאמונה לא הגיע זמן הרביעה א' עד יום ז' במרחשון אלא ודאי דלדעתו השאלה היתה ראויה להיות אחר החג תכף אלא דמאחרינן לה עד ז' במרחשון כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת וזה ברור וא"כ סמי מכאן ענין זמני הרביעות ודוקא לר"מ דאית ליה רביעה א' בג' במרחשון לא אפשר ליה לאחורי השאלה לבתר הכי ומשו"ה לא חייש שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ומוכרח לשאול ביום ג' עצמו אבל ר' יהודה ור' יוסי ורשב"ג בעלי פלוגתיה דר' מאיר בזמן הרביעות כולהו ס"ל כרבן גמליאל דמקדימין השאלה לז' בו כדי שיגיע אחרון שבישראל לנ"פ והיינו טעמא דפסק הרמב"ם כותיה בהלכות תפילה ואם נפשך להקשות מהא דאמרו בגמ' רביעה ראשונה לשאלה הכונה היא להקדים לה השאלה שלא תעבור מזמן זה אבל לאקדומי שפיר דמי וטפי מעלי דמהיכא תיתי למימר דלא ישאלו עד שיגיעו אותן הצריכין בו גשמים:

פש גבן להשוות שאר פסקי הרמב"ם ולידע כמאן מן התנאים שחלקו בזמן הרביעות ס"ל ונראה דהרמב"ם ס"ל כרשב"ג דאעפ"י דהוא לית ליה כלל כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו (וכמש"ל במס' מגילה עש"ב) מ"מ בדאיכא טעמא פוסק כוותיה ברוב המקומות ובכאן טעם גדול יש דר' יוסי קאי כותיה ומה שאיני אומר דפסק כר' יוסי הוא דר' יוסי אמר דהיחידים אינן מתענין עד ר"ח כסלו ובזה הרמב"ם לא ס"ל כותיה אלא כרשב"ג דוקא וא"כ יצא לנו דההלכה לדעת הרמב"ם היא דרביעה א' בי"ז ושניה בכ"ג שלישית בר"ח כסלו והיינו סברת רשב"ג:

ואמטול הכי פסק בה' נדרים דרביעה שניה הויא בכ"ג שהיא רביעה שניה לשנה בינונית ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם דתפסי ענין אמצעי ובהלכות מתנות עניים פסק ג"כ כסברתם דר"ח כסלו הויא רביעה שניה בשנה אפילה וה"ה דהויא ג' בשנה בינונית אלא שהוא מפרש דכל הזמנים שהוזכרו בברייתא הם מרביעה שניה והחילוקים הם דוקא לשנים בין שנה בכירה לבינונית לאפילה וכמש"ל. אלא דאכתי קשה למה פסק בהלכות תענית דהיחידים מתענין בי"ז הלא בגמ' שלישית לתענית וי"ז