לי לישועה (על הש"ס) עד

אלא דקשה על מ"ש רש"י דברכה דקרא למילוי המים דלמה הוצרך לזה הלא לעיל אמר דהכי משמע קרא והיה אם שמוע תשמעו ואם לאו ונתתי מטר ארצכם דמילי מילי קאמר תחילה בברכה מיירי וסוף הפסוק בקללה וא"כ תו לא צריך לפרש הכתוב בברכה של מילוי בורות והרב ראש משביר נראה שנרגש מזה ופירש דדברים אלו ברש"י הם פירוש אחר ודבר זר הוא שיאמר פי' אחר בלא ד"א או ל"א כנהוג:

על כן נ"ל לפרש דרש"י כשאמרנו לעיל דיורה הוא קללה ומלקוש ברכה אז הי' יכול לפרש מכ' בדרך תנאי אם שמוע תשמעו ואם לא ונתתי גשמיכם או יורה שהוא קללה או מלקוש שהוא ברכה ור"ל אם תשמעו מלקוש ואם לא תשמעו יורה דאם שניהם יורה ומלקוש קללה הם אז לא הי' יכול לפרש הכתוב דאומר ואספת דגנך ומאי דגן איכא בששני הגשמים שבאו היו קללה ומשום הכי הוכרחנו לפרש דיורה קללה ומלקוש ברכה אבל אח"כ כשאומר הש"ס דמלקוש ג"כ יוכל להתפרש מלשון קללה הוקשה לו לרש"י כיצד יהא הכתוב שאומר ואספת דגנך דמשמע ברכה בהכרח וא"כ במה שחידש הש"ס דמלקוש נמי לשון קללה כיצד תתקיים ברכה דקרא לזה מיישב ואומר וברכה דקרא איירי במים שיהי' להם רבוי ואז יתקיים בהם קרא והשקית ברגלך כגן הירק ואמטול הכין יקרא דגנך שיטרח בו הרבה ויקרא על שמו כאילו הוא גדלו ע"י השקאת המים ודו"ק:

(שם) בתוס' ד"ה מלקוש צ"ע אמאי לא קאמר משבר את הגרנות ומשיר את הפירות ופירש הרב ראש משביר דר"ל פירות בוסר וגרנות שעורים שהם אביב ע"ש ולכאורה נרא' דיש לתרץ קושית התוס' דאם יורה ומלקוש שניהם קללה הם א"כ אינו סברא לומר דעושים פעולה אחת ושום ויקראו בשני שמות חלוקים אלא היה לו לכתוב לקוראם יורה ראשון ושני או מלקוש ראשון ושני למה יקראו בשמות מחולקים אלא ודאי דפעולתם ג"כ מחולקת ודו"ק:

שם בגמרא תניא אידך יורה במרחשון וכו' תניא איזוהי רביעה ראשונה הבכירה בג' במרחשון בינונית בז' אפילה בי"ז דר"מ וכו'. הנה בגמר' דנדרים דס"ב ע"א איתא אפילם בכ"ג דר"מ ע"ש ותימא הוא שלא ראיתי במפרשים מי שהרגיש בזה ובתוספתא פ"א כתוב כמ"ש בגמ' בכאן ובהגהת אור גנוז כתב שמצא בכ"י אפילה בכ"ג דר"מ ולא זכר שר גם הוא שכ"כ בבריית' עצמה בגמ' דנדרים:

והנה בפי' הברייתא יש שינוי בין פי' רש"י להרמב"ם ז"ל דרש"י מפרש דג' רביעיות דקתני כולם חלין בכל שנה ושנה לעולם ראשונה היינו בכירה שניה היינו בינונית ושלישית היינו אפילה אבל הרמב"ם נראה דלא גריס ראשונה בברייתא אלא גריס איזוהי רביעה ותו לא דפירש בפי' המשניות פ"ח דפאה דהברייתא עסיק ברביעה שנים דוקא אלא דמחלוקת בין השנים דיש שנה דרביעה שניה היא בג' במרחשון ואז שנה זאת היא בכירה ויש שנה דרביעה שניה היא בז' ואז היא נקראת בינונית וכן האפילה היא כשרביעה שניה שלה נתאחרה עד י"ז יעו"ש ובכסף משנה בפ"א מהל' מתנות עניים הלכה י"א:

והרב לח"ם בה' תענית פ"ג הרבה להקשות על פי' זה של הרמב"ם מסוגיין דהכא דלא משמע כלל כפירושו יעוש"ד באורך, וכשאני לעצמי נ"ל הדל להליץ בעד הרמב"ם ז"ל דהוא סובר דאעפ"י דהברייתא לא עסיק כ"א ברביעה שניה בשנים משונים מ"מ אלו הג' זמנים נזכרים ונעשים ובכל שנה יש לנו צורך להם וכמ"ש בש"ס ראשונה לשאלה שלישית לתענית שניה לנדרים וזמנים אלו הם הן ג' רביעות הנזכרים בכל מקום דאי אפשר לומר דהרמב"ם סובר דלא יש בכל שנה כ"א רביעה אחת ותו לא דאיהו גופיה מפרש דהברייתא מיירי ברביעה שניה וכשתאמר שניה הרי מציאות הראשונה בעולם וממילא ה"ה לשלישית דאי אפשר להיות השניה אלא לאחרת במנין וזה מוכרח מאליו אלא דהרמב"ם ס"ל דאלו הג' זמנים שהזכירו התנאים כל אחד לפי סברתו הם הן הג' רבעיות שבכל שנה דכשתדוק טעם אחד וישיבה אחת להם בעולם דהרי כשבא זמן הראשון בכל שנה הרי צריך להקדים השאלה דחיישינן שתהיה השנה בכירה הרי יצא לנו דין רביעה ראשונה לכל שנה יתד בל תמוט וכן זמן השני לנדרים דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובני אדם סומכים על שנה בינונית כי כן הוא דרך העולם שלא לסמוך כ"א על הרגיל וממוצע ולא סמיך על דבר שאינו הרגל וכן הזמן הג' לתענית אם לא ירדו גשמים עד זמן זה