לי לישועה (על הש"ס) עג

גשמים בתחיית המתים ומשום הכי דקאי בברכת. אתה גבור הוצרך לקוראם גבורות גשמים להגיד דטעמא דמזכירין הגשמים באותה ברכה היינו מפני שגם בירידת גשמים איכא גבורה כמו שאר דברים שנאמרים בברכה וכמו מכלכל חיים וסומך נופלים וכו' ה"ה דאיכא גבורה בירידת גשמים כמו באחרות וע"כ הש"ס לא מתמה על שאומר גבורות גשמים אבל בכאן דלא עסיק בברכת אתה גבור ומזכיר גשמים בשם גבורות זה ודאי תמיה דמשמע דהגשמים נקראים כן גבורות גשמים בשם העצם וע"ז שואל מאי גבורות ודו"ק:

(שם) ברש"י ד"ה באפילי הבאות מאוחרות לאחר המטר דשניות למטר וכו' ובהנהו כתיב ועצר וכו' התוס' פירשו בהפך וכתב הראש משביר דהוקשה להם בפרש"י דאם באפילי ר"ל עבים שאחר המטר א"כ כיון דכתיב ולא יהיה מסר היכי שייך לומר ועצר מן העבים שאחר המטר והרי אין מטר וצ"ע לפירש"י עכ"ל ונראה דיש לתרץ לפירש"י דאותם עבים המאוחרות באות אחר המטר כשבא מטר אבל יכולים לבא ג"כ אחר עבים מלאים מטר ואעפ"י שנעצר בתוכם המטר ולא ירד ועברו אותם העבים אחריהם באות העבים המאוחרות דאפילי ואעפ"י שלא ירד המטר מן העבים המלאים מים לא מפני זה יתעכבו האחרות ולעולם כך הוא הטבע שלשה כיתות של עבים ראשונה יסעו אותם דחריפי שהם יבשות ואח"כ עבים של מטר ואחריהם כת ג' העבים דאפילו ואלו האחרונים יש בהם תועלת שמלחלחין הזרעים והקרקע ואם לא היה נגזר גם עליהם להיות נעצרים היו יכולים לבא ולהועיל אעפ"י שהמטר של העבים האמצעיים נעצר ולא ירד וק"ל:

(דף ה' ע"ב) אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן שנא' וכו' כתב הרב מדרש תלפיות ע' גלגולים דשמואל היה גלגול עמרם ושכן עולה שמואל במ"ק עמרם ואפשר דלזו כיוונו רז"ל באומרם שקול שמואל כמשה ואהרן כיון שהיה נשמת עמרם אביהם שממנו יצאו שניהם ובמסכת ברכות דל"א ע"ב אר"י זרע אנשים זרע ששקול כשני אנשים משה ואהרן ובמ"ש אתי שפיר שהתפללה על נשמת עמרם שהיה זרע שממנו יצאו אנשים, (שם) א"ל הכי אר"י אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעיד א"ל הכי אמר ר"י יעקב אבינו ע"ה לא מת וכו' בהתקשרות שני ענינים אלו נ"ל טעם נכון דכתבו המקובלים דטעם שלימוד התורה יש בו כל כך מעלה הוא מפני שנעשה באבר שלא נפגם בחטא אדם הראשון שהוא הקנה וידוע דכל הבירורים שאנו עושים מניצוצות הקדושה שנפלו בתוך הקליפה סיבת נפילתם הוא חטא אדה"ר א"כ כשאנו בסעודה כונתינו לברר ניצוצי הקדושה שבמאכל ולהעלותם ולתקן חטא אדה"ר שהיה סיבה לזה ועי"ז אנו מתקנים ג"כ אברינו הפגומים ובפרט הושט שבו פוגע תחילה המאכל וא"כ איפה אם ילמוד בסעודה בתוך זמן אכילתו אינו יכול ליתן דעתו לכוון כונת האכילה כדי שיוכל לברר הקדושה שבו מתוך הפסולת וממילא הושט אינו נתקן והרי הוא מקדים קנה לושט שהתורה הוא בקנה מקדימה לתיקון הושט וזה אינו מן הראוי ויותר טוב להקדים תיקון הושט ולא עוד אלא שיש סכנה בדבר שהרי אוכל בלא כונה לברר ואז יכניס בגופו גם הקליפות שבמאכל ודבר זה ודאי סכנה. ואחר זה בתר דסעיד פתח במאי דסליק יעקב אבינו לא מת והטעם מבואר בדברי האר"י זיע"א שהיתה נשמת יעקב בקנה אדם הראשון שלא נפגם ולא נגזר עליו מיתה והיינו הקול קול יעקב בקנה ומשו"ה לא מת וענין זה נמשך למש"ל דעילוי התורה הוא מפני שנעשה בקנה דבר שלא נפגם באדה"ר ואתי שפיר דר' יצחק קושר שני דברים הללו. אחר שכתבתי זה מצאתי להרב פ"ד פ' ויחי שכתב בשם הרב כתנות אור שכ' דיעקב היתה נשמתו בקנה של אדה"ר שלא נהנה מעץ הדעת ובזה פי' המאמר אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ואח"ך אמר יעקב אבינו לא מת דשייך לזה דהקנה להוציא קול לבד ומשו"ה אין משיחין והוא הטעם דיעקב אבינו לא מת עכ"ל ועיקר דברינו כדברי הרב ז"ל אלא דכתב דהקנה להוציא הקול לבד ולא נתן טעם לזה ושאר דברים שכתבנו ג"כ לא כתבן ביסוד הענין כאשר יראה הרואה:

(דף ו' ע"א) ברש"י ד"ה שמעלה סקאים וברכה דקרא למילוי המים בורות שיחין ומערות, כתב הר' ראש משביר דזה סוף דיבור הקודם וטעמו ונימוקו עמו כאשר יראה המעיין והכונה דקשה לתבואות ע"י שמעלה סקאים ופשוט,