לי לישועה (על הש"ס) עא

שאני את דעסיק בך מקרא מלא ושאבתם מים בששון והשתא אתי פי' פרוונקא ושבקוך כפשוטו:

(דף מ"ט ע"ב) תנו רבנן בשלשה דברים גדולה ג"ח יותר מן הצדקה צדקה בממונו וג"ח בין בממונו בין בגופו צדקה לעניים ג"ח בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים ג"ח בין לחיים בין למתים, וכתב בחידושי אגדות למהרש"א דעסיק בשלשה דברים שהג"ח גדול מהצדקה ברבוי המעשה ולא בחשיבות ושכר דאלו היה מדבר על שכר ג"ח הול"ל מ"ש במשנה דפאה שאוכלים פירותיו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ועוד מה שכתוב לעיל בגמרא זרעו לכם לצדקה ספק אוכל ספק אינו אוכל וקצרו לפי חסד ודאי אוכל והוא חשיבות גמילות חסדים על הצדקה עד כאן דבריו וגם יכולים אנו להוסיף דגמילות חסדים הוא אחד מהשלשה דברים שעליהם העולם עומד אבל לא כן הצדקה. אלא דלע"ד אפשר לרמוז גם אלו הג' מעלות בדברי הברייתא אעפ"י שפשט הדברים הוא כמ"ש מהרש"א דעסיק בכמות הג"ח ולא באיכותו ומעלתו ידוע דלשון האמוראים לשון חכמים מרפא כל הדוחקות ועמוק עמוק ומתחלק לכמה ניצוצות ויתכן לפרש גם השלשה מעלות של חשיבות הצדקה על ג"ח בדברי התנא צדקה במעונו ר"ל שבזכות הצדקה יפתח לו הקב"ה ארובות השמים ויהיה לו עושר גדול וזהו זרעו לכם לצדקה ספק אוכל ספק אינו אוכל שפירש ר"א למעלה במצות הצדקה והכונה שנותנים לו ממון רב אבל הוא ספק עדיין אם יאכל וישבע ויהיה בריא ושמח ויהנה מממונו או לאו אבל בג"ח בין בממונו בין בגופו שיהיה עשיר בממון ובגופו בריא ולבו שמח דדרשינן ביה וקצרו לפי חסד דודאי אוכל והרצון בדברים הוא דודאי נהנה ומתענג בעושרו, ומעלה שניה בג"ח היא שהצדקה היא לקיום והעמדת העניים לא כן ג"ח מדה אחרת היתה בו שהיא אחד מן עמודי עולם ונמצא זה שעושה ג"ח מעמיד כל העולם כולו וזהו בין לעניים בין לעשירים כי הוא חד סמכא מאינון תלת סמכי דעלמא קיים עלייהו, ומעלה הג' היא מ"ש במשנה דפאה שאוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא וזהו שאומר התנא בדברי פי חכם חן בין לחיים בין למתים ור"ל שאוכלים פירותיהם כשהם בחיים וכן לאחר מותם שם תהא להם הקרן קיימת לעוה"ב, ובזה מתיישב דקדוק אחר דאם התנא לא כיון כי אם לריבוי המעשה דוקא נתן דבריו לשיעורים הרבה דימצא איש בעל צדקה שיזדמן לו לעשות צדקה עם אלף עניים ובעל ג"ח שלא ימצא לעשות בגופו (וגם בממונו הג"ח קשה יותר מן הצדקה) ג"ח כ"א לעשרה או עשרים בני אדם כי הממון לצדקה עושה פעולתו למרחוק כי שלח ישלח לחמו על פני המים ובמים שאין להם סוף עסיקינן לא כן בעל ג"ח בממונו ובגופו אם בשרו נחוש וכח אבנים כוחו לא יגיע להועיל אפי' אחד ממאה בצל הכסף אשר יענה את כל חי על פני כל הארץ ביום אחד וא"כ חזר הדין ויש בזה משב"ז ובמה שפירשתי מתיישב דהוא היה מונה שבחן של בעלי ג"ח וגם רבויים כאחד וג' דברים דקאמר ג' כפולות הן ודו"ק, (דף נ"ג ע"א) תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה הי' אומר אם אני כאן הכל כאן וכו' אפשר לפרש דכונת הלל היתה לרמוז מ"ש בתיקוני הזהר בהקדמה דף ה' ע"א וז"ל ואילין שית סדרי משנה באורח רזא אינון מעמוד' דאמצעיתא דכליל שית סדרי מתניתין ומאן דבעי לנטלא ליה בלא שכינתא דאיהי יראת השם עליה איתמר ונרגן וכו' ובגין דא אי איתא יראת ה' אין ואי לא לא כאילו לא הוה כלום בידיה עכ"ל, וידוע דתיבת אני הוא כינוי לשכינה שהיא יראת ה' וזהו אומרו אם אני כאן ודו"ק, גם הל"ל גימט' אדנו"ת שהוא השכינה כידוע וזהו אומרו אם אני כאן ודו"ק כו קצרתי:

אי נמי אפשר כמ"ש בתיקונים דל"ג ע"ב וז"ל אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינת' וכו' אם שכינתא סליקת תמן ה' יענה מיד וכו' ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלות' או פקודא לא חשיב ליה קב"ה למפתח ליה להיכליה וכו' ע"ש וא"כ זהו כונת הלל אם אני כאן שהוא השכינ' הכ"ל שהוא כינוי ליסוד כאן הוא וה' יענה ודו"ק:

(שם) ברש"י ד"ה ערבין ליה לשמים ומשלמים ערובותן וכו' ק"ק למה לא פירש כן לעיל מיניה בדברי ר' יוחנן וכמו שפירש שם לאחר דמתבעי וגם שם כתב בלשון משונה ממה שכתב בכאן ואפשר דרש"י ז"ל בא לתרץ ברמז קושיא פשוטה דכיון דלוו אינו שולט בה מלאך המות כיצד