לי לישועה (על הש"ס) ע

כרשב"י ור"א היו יודעים לבטלם ואלמלא יונתן ב"ע עמהם היו יכולים למתק אפי' הדינים הבאים עד סוף העולם שבודאי גדולים הם וצריכים למיתוק עצום ושלם מאד וע"י שלשה הגבורים הללו בחכמתם וקדושתם היו יכולין לפטור העולם מן הדין ובזה מתיישב כל מה שדקדקנו דלא עסיק לפטור את העולם מן העונש שנתחייבו הבריות ע"י מעשיהם הרעים אלא מיירי באותם הגזרות קשות שמתעוררים לבא לעולם על רשעות כולל של כל שוכני ארץ מעין מבול והפיכת סדום וגזרות דבר וחרב וכעין זה לפי דור ודור ובזה היה כח ברשב"י לעצור הדין ולדבר זה מורה מ"ש שלא נראה הקשת בימיו שלא הוצרך הקב"ה לעצור הדין מפני השבועה ולמען בריתו כי כבר היה רשב"י יודע כיצד לבטל הגזרה ודו"ק, ובזה אני מיישב ענין משרז"ל הקב"ה נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור דהכונה היא כפרה כוללית שמציל הדור מן גזרה עצומה וכלים ב"מ אבל מן הדין המחוייב לכל איש ואיש בינו לבין קונו ודאי שנותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו כי אנחנו מאמינים שכן הוא שנותן שכר טוב לצדיקים ומעניש לרשעים ומהיכא תיתי לומר דטוביא חטא וזיגוד מינגד וכיצד ישא צדיק עליו עונות האנשים הרשעים האלה אלא ודאי דעסיקינן בגזרות ועונש הכללי ואז הצדיק מכפר עליהם ומקבל שכר על אשר פדה את זרע אברהם מן אש הדין וכתב הרב עיון יעקב בשם היפ"ת דרשב"י לא להתפאר בא לומר דבר זה אלא כדי שיתקנאו ממנו ויתקנו מעשיהם וידמו לו יעו"ש ועוד יתכן לומר דרשב"י לא תלה החשיבות בו דהנה בגמ' בכאן עסיק על מ"ש במשנה שהיו מקיפין את המזבח והיו אומרים אנ"י וה"ו הושיעה נא וכתב שהם שני שמות משם ע"ב ועוד ידוע דאנ"י וה"ו יחוד ואפשר דמשו"ה מביא הגמ' מימרת ר' ירמיה בשם רשב"י שאמר יכול אני על ידי יחודא דקאמר בזוה"ק לפטור את העולם מן הדין וד"ל וא"ש ההי"ב וראיה לזה הפירוש שלא אמר יכולני כדקאמר בנדה דל"א ובמקומות אחרים אלא יכול אני:

(דף מ"ח ע"א) בתוספות ד"ה רגל בפני עצמו וכו' ברכה לעצמו את יום שמיני חג עצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכים את המלך וכו' כן פירש הקונטרס והשתא לא הוי כההיא דלעיל דאמר כשם שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה כך שמיני טעון קרבן שיר ברכה ולינה ור"ת מפרש דברכה דהכא ברכת מזון ותפלה כי ההיא דלעיל ורגל בפני עצמו שטעון לינה וכו' עכ"ד ולא ידענא החילוק בין פירש"י לפי' ר"ת בברכה דגם רש"י מפרש כן דמיירי בבהמ"ז ותפילה אלא דנקיט נפשיה בקצירי ורמז השינוי דוקא דמי איכא שינוי אחר בברכות כ"א הזכרת יום שמיני ח"ע הזה והראיה שכן פירש"י לעיל בברייתא בד"ה ברהמ"ז שכתב וז"ל דעד השתא אמרינן את יום חג הסוכות הזה וכאן כתב את יום שמיני ח"ע הזה עכ"ל ובכאן קיצר ואמר השינוי בברכות הוא דוקא את יום שח"ע הזה והוא ממש כפיר"ת, ואפשר דהתוס' לא באו אלא לאפוקי ברכת המלך שכ' רש"י בסוף ולהוסיף דרגל בפני עצמו היינו טעון לינה ודו"ק וע' בתוס' בר"ה ד"ד ע"ב ד"ה פז"ר קש"ב מ"ש בשם רש"י דלא אתי כפירש"י בכאן ופלא שלא הזכירו דבריו בכאן (שם ע"ב) א"ל ההוא צדוקא דשמיה ששון לר' אבהו עתידתו לממלי לי מייא שנא' ושאבתם מים בששון א"ל מי כתיב לששון בששון כתיב משכא דההוא גברא עבדינן ליה גודא וממלינא ביה מיא, אפשר דלא לחנם מביא לנו הש"ס מעשה זה ויתכן כי צדוקי ההוא היה גלגול אותו שניסך מים ע"ג רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם דכתב האר"י זיע"א דהמגולגלים לפעמים מחזיקים בענין עצמו שחטאו בו והצדוקי היה מחזיק שבגלגול האחר כשניסך מים בחג עשה כהוגן ושעתידין הם לשאוב לו מים כדי לתקן מה שהרגוהו שלא כדין ור' אבהו א"ל דעדיין טועה הוא וראוי לרגום אותו פעם אחרת והרמז של הפסוק הוא להפך שעורו ראוי להיות נוד למים וק"ל:

(שם) א"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושוווך פרוונקא שנא' כי בשמחה תצאו א"ל שמחה לששון חד יומא שבקוך וממלו ביך מייא שנא' ושאבתם מים בששון עיין פירש"י דנראה קצת דחוק ואפשר לפרש דששון אומר לשמחה חד יום הכפורים יניחו אותך להיות כ"ג שהוא פרוונקא מישראל כי ידוע שהיו יראים שיהיה הכ"ג צדוקי והיו משביעין אותו על ענין הקטורת שהצדוקים היו נותנים על האש מבחוץ שדורשים כי בענן אראה כדאמרינן בגמ' דיומא וששון אומר יום אחד יעשו אותך כ"ג שהרי כתיב כי בשמחה תצאו שהם יצאו ידי חובתם בך וגם תצא בשלום וגם שמחה הוא ענה מעין זה גם אתה יום אחד יניחו אותך שבקוך לממלי מייא לנסך בחג אעפ"י שהם נזהרים שלא יהיה המנסך צדוקי