לי לישועה (על הש"ס) סט

ולא אוקים כשלא נתכוון לצאת בו כשהוציאו שמעינן דקי"ל דמצות א"צ כונה לצאת וכו' וק' על דבריו וכמש"ל על התו':

(שם ע"ב) ניסוך המים שבעה וכו', בדבר זה יש מחלוקת, ולעיל אר"י ניסוך המים הל"מ וכן בתענית ד"ג ומבואר דניסוך המים ז' הויא הלכה, אבל לר"י בן בתירה הוו ששה ימים ולר' עקיבא ב' ימים דוקא, ומשום הכי תימה לכאורה מ"ש בזוה"ק פ' טהרה דנ"ד ע"ב בתוספתא וז"ל בוז יבוזו לו בו"ז יומא תנינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות דבהון הוו מנסכי מים ויין דשבע יומין דסוכות בהון הוו מקרבין ישראל שבעים פרים לכפרא על ע' ממנן וכו', ולשון זה מורה דלא הוו מנסכי כ"א בימי בו"ז, וכן מצאתי בספר ליקוטי מהרח"ו ז"ל פ' שמות וז"ל והנה ז' ימי החג הם נגד ע' שרים ולכן היו מקריבין ע' פרים וכן היה ניסוך המים כנגדם ולא הי' ניסוך המים אלא בו"ז וכו' ויום אגד"ה לא הי' בו ניסוך המים שאם היה ניסוך המים באלו הימים לא היו יכולים להרע לנו וז"ס "שרים "רדפוני "חנם ר"ת "שלישי "רביעי "חמישי וכו' יע"ש וסברא זו דג' ימים אתיא דלא כמאן. והנה דברי התוספתא דזוהר הנז' אפשר על ידי הדחק לפרשו דהכונה על הימים שבהם נרמז ענין המים שהם בו"ז אלא שלא בא הלשון בדקדוק וכן נראה מדברי הזוה"ק פ' פינחס דף רנ"ט שכ' וז"ל ואם צמא השקהו מים אילן מים דרשימין הכא ביומי דחג וביומא תניינא שתיתאה ושביעאה וסי' בו"ז יבוזו לו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהב' אינון מים די מנסכי ישראל בחג בחדו' וברחימו דקב"ה דכתיב ושאבתם מים בששון וכו' ומים דילהון אתפלגו ביומין בו"ז אשתארו שאר יומין דאינון גד"ה וסי' חרש את חרשי האדמה ולית לון תקנתא בהדן ולא לעלמין עכ"ד, ודברים אלו מתבארים שפיר דמיירי בימים שנרמזו בהם ניסוך המים אבל לא אתא לאשמועינן בכמה ימים מנסכין אבל דברי מהרח"ו ז"ל קשים להתפרש בדרך זה וצ"ע:

ולפי מ"ש לעיל יש שלשה סברות בגמ' דתענית ד"ג ע"א ועי' ברש"י שם והם ז' ימים לסב' סתמא דמתניתין ורבי יהושע ושני ימים לסברת ר' עקיבא וששה ימים לסברת ר' יהודה בן בתירא וסימנך בו"ז. אח"ז ראיתי להרב פת"ע בתענית על ד"ב שכתב משם הרבנים הגדולים מהר"א אזולאי ז"ל מעיר מארווקוס והרב ר' יעקב מאראגי' ז"ל שהגיהו בס' הכונות שלהם בענין דמתפרש דהכונה היא על הרמז דוקא ולא על הימים יעו"ש:

(דף מ"ה ע"ב) אמר חזקיה אר"י משם רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עכשיו ואלמלא אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם וכו' מאמר זה כולו תמוה דאם הכונה שיכול לפטור את כל העולם ולא יהיה עונש על מעשיהם הרעים למה לא עשה כן ואם תאמר שעשה כן למה לא אמר פטרתי את כל העולם מן הדין וגם קשה אלמלא אלעזר בני עמי וכו' והלא ר' אלעזר היה עמו ולמה לא פטרו העולם מן הדין מיום שנברא וכי תימא שכן עשו א"כ צריכים אנו לומר שנתקן כבר העולם ואם כן למה לא באת הגאולה אז ועוד אותם הנשמות שנתגלגלו אח"ך שהיו נשמות קדומות למה באו בגלגול הלא כבר נפטרו מן הדין, ולתרץ כל זה יתכן לפרש בהקדים מ"ש בזוה"ק פ' בראשית דמ"ה וז"ל ורזא דא היכלא שביעאה איהו אתר דחיבורא דזווגא לאתחברא בשביעאה למהוי כולא חד שלימו כדקא חזי ומאן דידע לקשרא יחודא דא זכאה חולקיה רחים לעילא רחים לתתא קבה"ו גזיר ואיהו מבטל ס"ד דאיהו מקטרגא למאריה לאו הכי אלא בגין דכד איהו ידע קשיר קשירין וידע ליחדא יחודא וכל אנפין נהירין וכל שלימו אשתכח וכלא אתברכא כדקא יאות כל דינין מתעברין ומתבטלין ולא אשתכח דינין בעלמא זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי דא הוא לתתא דכתיב ביה וצדיק יסוד עולם דא הוא קיומא דעלמא בכל יומא קרי עלוי כרוזא ואתה תגיל בס' בקדוש ישראל תתהלל עכ"ל וכשנעיין היטב בדברי הזוה"ק נראה בעין יפה דלזה אפשר שכיוון רשב"י באומרו יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין דהיה יודע לקשור קשירין וליחד יחודא בכל עת שהדין מתעורר לבוא בעולם ובכל הדינים שנתעוררו בימיו היה יודע להמתיקם ולבטלם ע"י יחודים הנז' שם ואלמלא היה בנו עמו גם כל אותם הדינים שהיו יותר גדולים שנתעוררו מבריאת העולם ועד עכשיו כי ילכו שנים יחדיו