לי לישועה (על הש"ס) סז

יוצא דבי"ת דבישראל קדריש וא"כ ה"ה בכאן דכתיב בבני בבי"ת דמרבינן גרים ועבדים. ובמצות שמיטה איכא למימר דלא מיעטו נשים וגרים מבנ"י משום דמצות ספירת שמיטות ויובלות היא מוטלת על בית דין ועל כללות המצוה אמר דבר אל בנ"י ועוד יש לי להביא רבוי לנשים ולגרים ועבדים מהפסוק עצמו שאמר ואמרת אליהם ובת"כ רבו מתיבות אלה בשאר מצות נשים וגרים וכמ"ש לעיל בכמה מקומות וראיה מפורשת יש לי בזה ממ"ש בספרי פ' שלח לך בפ' ציצית שכתב וז"ל דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אף נשים במשמע ר"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפני שמ"ע שהזמן גרמא וכו' ע"ש וממאי דקאמר אף נשים פשוט הוא דמתיבות ואמרת אליהם קדריש דאל"כ מהיכן משמע ליה אף נשים והלא בכמה מקומות בספרי עצמו אמרו בני ישראל נשים ועבדים מנין ובכאן אדרבא אומרים אף נשים במשמע אלא ודאי דואמרת אליהם הוא למוד גמור ופשוט לנשים וגרים ועבדים משוחררים ועליה קסמיך וככל האמור אחת למעלה ודו"ק:

ואחר שכתבתי כל זה ראיתי שהרב ברכ"י א"ח סי' תר"ס הקשה כל קושיות שהקשיתי על התוס' ועוד הביא מקצת מקומות שכתבתי לעיל שאמרו בת"כ לרבות גרים יעי"ש ועלץ לבי שכיוונתי לדעת קדוש ועוד עיין בס' ראש דוד דפ"ט שכתב עוד מזה וכתב בשם ספר אמרי נועם וז"ל ויש לשאול דהכא אמרינן דגרים איצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל ישראל וכן בתנופה ויולדת ואילו בסנהדרין גבי גונב נפש וכו' לא ממעטינן וכו' וי"ל גלי קרא גבי תנופה ויולדת והכא בחלב וילפינן מינייהו וג' כתובים לא הוו שיש צריכותא לכולהו עכ"ל ודבריו תמוהים הרבה וכמו שהעיד הרב פני דוד דהרי כמה וכמה מקומות הם שהוצרכו לרבות גרים מפני בני ישראל וכל המונה את ישראל עובר מהשלשים ואל הג' לא באו וכמ"ש לעיל. (דף ל"א ע"א) אמרת ליה אתתא דהוו ליה לאבוהא שי"ח עבדי וכו' רש"י, ז"ל פירש דאברהם אבינו נאמר בו וירק את חניכיו ילידי ביתו שי"ח ונראה לי ליתן טעם למה הזכירה שהיא בת אברהם אע"ה בדרך זה ואם היתה רצונה שיחשיבוה ויתנו דעתן לתביעתה היה די להם אם תאמר שהיא בת אברהם יצחק ויעקב ואם תאמר דאין חכמה לאשה מה להם למסדרי התלמוד להביא דבריה אם לא צדקו יחדיו ותורת חסד על לשונה על כן נראה דהיא נתכוונה לרמוז לרב נחמן שעבדיו גזלו העצים ממנה ודבר זה היה לו לבדוק אחריו ולמנוע עבדיו מן הגזל שכן מצינו שאברהם נפרד מלוט בעבור זאת שהיו עבדי לוט גוזלים מרעה יושבי הארץ ועבדי אברהם היו מוחין בהם שהיו צדיקים כולם כאחד אעפ"י שהיו מרובין לא נמצא בהם נפתל ועקש ורמז לו ג"כ שמשום גזילת עבדי לוט נתגלגל הדבר ונפרד מאברהם ונשבה והוצרך אברהם להצילו על ידי אותם שי"ח עבדים עצמם שהיו צדיקים והיו מוחים בעבדי לוט והשתא נמצא דדבר גדול דברה האשה הזאת בקיצור נמרץ ועל כן בעלי התלמוד ראו בדבריה דברי חכמה והעתיקום וע' בראש דוד ד' קכ"ד מ"ש בשם הרב יעקב מווילנא ז"ל:

(דף ל"ה ע"ב) ושל תרומה טהורה לא יטול אמר רב דימי שמא יכשירנה, עיין פי' רש"י ותוס', והק' הרב גן המלך סי' קל"ז וז"ל בענין הכשר כ"י מוכח מכמה מקומות דמס' מכשירין דבעינן דניחא ליה בהכשר מים שבאו עליהם ושמח בהם ומשמע דאם אין לו שמחה אע"פ שאינו מצר שאין לו הפסד וגריעות בהכשר זה דאינם מוכשרין, וקשה דבפ' לולב הגזול אמרינן דאתרוג של תרומ' לא יטול ויהבו טעמא בגמרא מפני שמפסיד את התרומה לקבל טומאה ופירש"י שהיו שורין האגוד' במים כדי שלא ייבש וכשנוגעים באתרוג הוכשר ע"כ ומכאן משמע דאע"פ שאין האדם שמח בהגעת המים באתרוג הוכשר לטומאה, ואין לומר ששמח הוא בנגיעת המים באתרוג בשביל שישאר רטוב ולא יכמוש דאי הכי הו"ל לרש"י למימר דחיישינן דילמא יגיע המים לאתרוג להדיא ולמה לו לפרש דמתכשר במים שע"ג אגודה דהוי מציאות רחוק וצ"ע עכ"ל, ותימה על הרב ז"ל דמפורש בפ"א דמכשירין כל משקה שתחילתו לרצון וסופו שלא לרצון מכשיר ופי' שם הר"ש והרמב"ם וז"ל שתחילתו לרצון דניחא ליה בהנך משקין בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין אע"פ שאין סופו לרצון כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה אפ"ה הוי הכשר וכו' עכ"ל וא"כ בנידון זה כיון דניחא ליה באותן משקין שמשימים בו הלולב כדי שלא ייבש אף על פי דלא ניחא ליה כשנגעו באתרוג הרי זה מוכשר, וגם לדברי הרמב"ם שאמר שצריך שכשיפלו המים