לי לישועה (על הש"ס) סד

חוקה אחת, לכם ולגר הגר לפי שמעשה בישראל צריך להביא הגרים, ככם כגר יהי' לפני ה' למה נאמר לפי שנאמר והיה על מצח אהרן תמיד לרצון לפני ה' אין לי הציץ מרצה אלא לישראל לגרים מנין ת"ל ככם כגר יהי' לפני ה', תורה אחת ומשפט אחד בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח לכל מצות שבתורה עכ"ל, הרי במצות נסכים שהיה לנו סברא לחלק בין גרים לישראל והוצרך הכתוב לומר שכולן שוין בנסכים הוצרך ג"כ לומר לנו שה"ה בכל המצות כדי שלא נטעה לומר דדוקא בנסכין הושוו והוא ממש כענין הפסח וכתירוץ הרא"ם ז"ל, וליכא להקשות כיון שגילה בפסח תו לא צריך לאמרו בנסכים דאפשר לעשות צריכיות דלא ראי זה כראי זה, ואחר שכתבתי זה מצאתי בברכ"י א"ח סי' תר"מ שהקש' בשם המעדני מלך בפ' ציצית למה הוצרכו לרבות גרים במנחות ד' מ"ג הרי כתיב תורה אחת עכ"ד והברכ"י תירץ דתורה אחת היינו בדליכא מיעוט ומדברי הרא"ם לא משמע הכי ודו"ק:

(שם) בתוספות ד"ה לרבות את הגרים דס"ד ישראל ולא גרים, כי האי גונא אשכחן במנחות דף ס"א גבי תנופה דאמרינן אין לי אלא בנ"י גרים ועבדים משוחררים מנין ת"ל המקריב וכן ביבמות דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה ותימא דבסנהדרין דפ"ו גבי גונב נפש אמרינן למעוטי מי שחציו עבד וכן בנדה דל"ד בני ישראל מטמאים בזיבה ואין נכרים ולא ממעט גרים וכן במנחות דצ"ג בני ישראל סומכים ואין נכרים סומכים אבל גרים סומכים ובערכין ד"ה בני ישראל מעריכין ואין גוים מעריכין ושמא בכל הני יש שום רבוי דמרבינן גרים ומשוחררים עד כאן לשונו וכן כתבו בתוספות במסכת סנהדרין דף פ"ו ובמסכת מנחות והנה מתירוץ התוס' יוצא לנו ענין גדול דכל מקום שנאמר בו בני ישראל צריך רבוי להביא גרים וכמו זר נחשב דבר כזה דבמצות תנופה ויולדת אמרו בגמרא הרבוי מהיכן מרבינן גרים וכן בכאן בסוכה ובשאר מקומות שתקו יחדיו בכמה מצות מלבד אותם ד' שמנו התו' שהם גניבה זיבה סמיכה וערכין הלא יש כמה אחרות כמו בכור אדם שנאמר בהם בבני ישראל ואמרינן בבכורת (במד' ג') בישר' אבל לא באחרים ולא ממעטינן גרים וכן במצות גיד הנשה נאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכן הרבה מזה כמו שנכתוב לקמן בפרטות בע"ה והוא תימה למה לא הזכירו התו' ג"כ כמה מצות מאלו שנאמר בהם בנ"י והגרים חייבים בהם אבל מ"מ התמיה גדולה הוא שאותן שהזכירו כבר דרשו בהם בתורת כהנים וספרי הרבוי להביא הגרים זה יצא לנו ראשונה בפ' זבים שנאמר דבר אל בני ישראל ואמרתם אליהם אמרו בתורת כהנים וז"ל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות גרים ועבדים משוחררים ת"ל ואמרתם אליהם עכ"ל וכן בפ' ויקרא בענין הסמיכה אמרו בת"כ אדם לרבות את הגרים מכם לרבות את המומרים ומה ראית לרבות את הגרים וכו' ת"ל בני ישראל מה ישראל מקבלי ברית אף גרים מקבלי ברית עכ"ל, ועד אחרן בפ' בחקתי בערכין אמרו שם בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ועבדים משוחררים ת"ל ואמרת אליהם עכ"ל הרי שריבו בהם את הגרים ותימה הוא שהתו' לא יזכירו דרשת הת"כ ויאמרו שמא יש בהם שום רבוי וצ"ע:

פש גבן אותה שהביאו מפ' אלו הן הנחנקין דף פ"ו גבי גונב נפש מאחיו דממעטינן מי שחציו עבד ולא גרים ועבדים משוחררים וגם משם ליכא להקשות דמתיבת אחיו הוא דממעטינן עבדים לר"י ואם כן תו לא מצית למעוטי גרים ועבדים משוחררין מבני ישראל דאם היינו יכולין למעט עבדים המשוחררין למה צריך למעוטי עבדים מאחיו שהרי אפי' המשוחררין נתמעטו אלא ודאי שבא למעט מי שחציו עבד וחציו ב"ח דלא מצינן לאשוויי לעבד שלם דלפעמים גרוע ממנו לא כן המשוחררין כשמיעט עבדים כבר נתרבו מאליהן המשוחררין:

] ועוד דדרשה זאת היא דוקא לר"י אבל רבנן משמע להו דאחיו מרבי אפי' עבדים שאינן משוחררין וא"כ כ"ש המשוחררים והגרים שהושוו למשוחררין בכל מקום וכמ"ש בברייתא דף פ"ה ע"ב שם בסנהדרין וכן אמרו בספרי פ' כי תצא מאחיו להוציא אחרי' דהיינו גוים נמצינו למדין דכל אלו המקומות שהקשו מהם התוס' כבר יש להם רבוי מפורש, אבל אכתי יש לנו לחקור דאשכחן עדיין איזה מצות שנאמר בהם בני ישראל ולא מצינו שדברו בהם במדרשים לרבות נשים וגרים ועבדים משוחררים ובמקומות