לי לישועה (על הש"ס) סב

לעולם העסוק במצוה זו פטור מן האחרת וכן מוכרח לומר בברייתא דלקמן שאמר ופטור מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצות שבתורה לקיים דר' יוסי הגלילי ולא חילק בין יש בה כרת לאין בה כרת בין אם מטא זמן חיובא או לא דלעולם העסוק במצוה פטור מן המצוה והתוס' רוצים לעשות הנחה דבמטא זמן חיובא במצוה דאית בה כרת לא אמרינן דפטור וכמו שהוא מבואר מדבריהם בסוף לשונם כשהקשו לרבא דאמר אידי ואידי אחר חצות ולא ידעתי מי הכריחם לעשות הנחה זאת ולהקשות לרבא ואם משום האי ברייתא דזבחים דקאמר ההולך למול את בנו ולשחוט את פסחו דלא יטמא לקרובים דמוקים לה אביי באחר חצות ולכאורה משמע דלא אתי כסוגיא דידן אי אמרינן דאפי' מטא זמניה העוסק במצוה פטור מן המצוה דילפינן מק"ש זה אינו דוחק דיכולים לפרש דהברייתא מיירי שכבר התחיל להכין עצמו לעשות הפסח שהוא הולך לעשותו וכיון דמטא זמנו שהוא אחר חצות הרי הוא נחשב כאילו התחיל לעסוק במצות פסח ותו אין לו רשות ליטמא בהיות שכבר עבר חצות וזמן חיובא הוא לא כן אם היה המציאות שעדיין לא היה הולך ומכין עצמו לעשות הפסח אף על פי שהגיע זמן חיובא אילו היה מתעסק במצוה אחרת כגון מוכר תפילין ומזוזות וכיוצא אמרינן דעוסק במצוה הוא ופטור מן המצוה וכמו שנראה מסוגייא דידן דלא שנא פסח שיש בה כרת לא שנא מצוה אחרת ואפי' מטא זמניה המצוה שהוא עסוק בה פוטר אותו מן האחרת וצ"ע, ולכאורה קשה ג"כ על התוספות למה הניחו בקושיא לרבא שלא חילק בין קודם חצות לאחר חצות לסברת ר"ש ולמה לא תירצו דרבא לסברת ר"ש יאמר דלית ליה דרשת רבי יצחק אלא ס"ל כר"י הגלילי ובודאי דר"י הגלילי יש לו לימוד אחר לעוסק במצוה פטור מן המצוה וכמו שכתוב בברייתא ואינו מחלק בין מצוה שיש בה כרת ובין מטא זמן חיובא או לא ואם כן נוכל לומר דרבא ס"ל כר"י הגלילי ולא כרבי יצחק אבל לקושיא זו י"ל דהתוס' משמע להו דדרשת רבי יצחק היא אליבא דכ"ע ולא נחלקו כ"א מי היו האנשים אבל כולהו תנאי אית להו דיום ז' לטהרתם היה ויש להם דרשת ביום ההוא וכן מצאתי בפי' בחידושי הריטב"א הנדפסים בחידושי הרשב"א ז"ל וז"ל והנכון דאנשים אלו חל שביעי שלהם בע"פ וכדדייק ר' יצחק מקרא וכולהו תנאי נמי הכי סברי ור"י הוא דפריש להו משום הכי תלו לה בדידיה במ' פסחים משום דאמרה בהדיא ואיכא דוכתי בתלמודא טובא עכ"ד וא"כ תו ליכא לומר דרבא כריה"ג ס"ל דגם ר"י דריש כדרשת ר' יצחק, ועמ"ש התוס' דליכא למילף מק"ש לפסח דאית ביה כרת קשה לכאורה ממ"ש התוס' דזבחים ד"ק ד"ה הא רבי ישמעאל הא ר"ע שהביאו דברי רש"י דאתי עשה דלא יטמא ודחי לפסח ואזיל ליה כרת משום דנדח' לפסח שני וא"כ גם כאן נוכל לומר דנלמוד מק"ש דגם בפסח לית ביה כרת כיון שיוכל לעשות פסח שני וכמ"ש רש"י:

אלא דיש לתרץ בפשיטות דכוונת התוס' בכאן היא דלא נוכל להקיש וללמוד מק"ש לפסח דפסח מצוה אלימא היא דאית בה כרת ואין ק"ש דומה לה כדי שנלמוד ממנה דקילא טפי ואף על פי דאזיל ליה כרת כשיש לו לעשות פסח שני מכל מקום מצוה שיש בה כרת נקראת וחמורה מקריאת שמע:

(דף כ"ז ע"ב) ברש"י ד"ה מדוע את הולכת וכו' בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה וארוצה עד איש האלהים ואשובה עכ"ל וכתב הרב פת"ע בחידושיו על סוכה שנדפסו בסוף שמחת הרגל דמקשים מאי בעי רש"י בהא ומאי אתא לאשמועינן וע"ש מה שתירץ בדוחק ולענ"ד דרש"י ז"ל כדרכו בכל מקום מבין הקורא להבין מה שבא אחר זה בגמרא וכאן הראה לנו הדרך כדי שנבין מאי דאיתמר עלה בסמוך דרבי יצחק מיירי כשיש זמן לילך ולשוב באותו יום ומנ"ל הא לזה מקדים שהשונמית אמרה אלכה וארוצה עד איש האלד'ים ואשובה דמשמע שפיר שתחזור תכף ובודאי בו ביום ופחות מזה במשמע:

(שם) ברש"י להעמיד שופט ומושיע ישראל אותן שהיו משמת יהושע וכו' אלו המפורשים אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי מאי שמות שבטיהם וכו' עכ"ל כתב מהרש"א וז"ל פירש"י אבל עתניאל וכו' אבל מה שמסופק ביפתח לא ידעתי למה הגם שבן אשה זונה היה מ"מ בן גלעד היה כמפורש בקרא וגלעד ממנשה היה, גם מה שמסופק ביאיר לא מצינו שהיה שופע