לי לישועה (על הש"ס) סא

(שם) רבי יוסי בר יהודה היא, ולפי אוקימתא זאת יכולין אנו לומר דברייתא השנית דהיא רבי יוסי בר יהודה מיירי אפי' דלא צלי תפילת נעילה ויכולין אנו לומר דס"ל לר"י בר יהוד' כרב דתפלת נעילה בלילה ומשו"ה קאמר דמן המנחה ולמעלה לא יטבול כיון דטבילה בזמנה אינה מצוה ותפלת נעילה בלילה שוב אין לו לטבול בלי טעם וכן פירש"י בשבת דקכ"א ע"א ד"ה ר"י אומר מן המנחה ולמעלה ע"ש והתוס' שם ד"ה הכי גרסינן כתבו על רש"י דלא דק דבשילהי יומא פריך מהך ברייתא דר"י אדר"י ומשני דהכא איירי בדצלי כבר תפלת נעילה והתם בדלא צלי ובכלהו רבי יוסי דלא כרב עכ"ל, ואנכי עפר נ"ל דרש"י נימוקו עמו דבאוקימתא דגמרא תו אינו צריך לומר דלא צלי וכדמשמע מפשט לשון הברייתא מן המנחה ולמעלה דמשמע דלא התפלל תפילת נעילה ורש"י ז"ל פי' בשבת כפשט לשון הברייתא ופירושו מתיישב היטב עם האוקימתא דסוגיין דברייתא זאת היא ר"י בר יהודה ותו אין אנו צריכים לומר דעסיק בלא צלי וממילא יכולים לומר דסבר כרב דתפילת נעילה בלילה וק"ל:

(שם) בפירש"י ד"ה קסברי דטבילה בזמנה וכו' ומתניתא בתרייתא פליגא בטבילה בזמנה מצוה וכ' מהרש"א וז"ל יש לדקדק למאי דמסיק דתרתי ר"י נינהו אימא דברייתא קמייתא כר"י בן חלפתא אתיא דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומנ"ל דפליגי בזמן תפילת נעילה כלל ובתוס' פרק כל כתבי כתבו לתרץ בזה עכ"ד וקושית מהרש"א היא קושית התוספות בשבת דקכ"א ע"א ד"ה ר"י ברבי יהודה היא ותירצו דמסתמא תרווייהו הוו ר"י בר יהודה כיון דאיירי בדין אחד דטבילת בעל קרי ביוה"כ ודאי חדא תנא הוא עש"ד ולעיקר קושייתם היה נראה לתרץ דאין אנו יכולים לומר דברייתא ראשונה חולקין בטבילה בזמנה מצוה ולא בתפילת נעילה דא"כ היה צריך לומר דת"ק ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה היא וזה לא אפשר לומר דכבר אמר כל חייבי טבילות טובלין ביוה"כ דהוו טבילת מצוה ג"כ ובשלמא בברייתא ב' כיון דמוקמינן דת"ק ס"ל דטב"ז מצוה א"ש והיינו מפרשים דר"י חולק על ת"ק גם בשאר ח"ט ל"כ בבריית' קמא לא מצינן למימר בדברי ת"ק דטבילה בזמנה לאו מצוה מאחר שאמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים ומשום זה מוכרח לומר דברייתא ראשונה לא עסיק בטביל' בזמנה מצוה אלא אתא להגיד דתפלת נעילה בלילה ומשום הכי בעל קרי אינו צריך למבול אחר מנחה ותירוץ זה צריכין לאומרו לרש"י דנראה מלשונו בד"ה ההיא ר"י בר יהודה דלא משמע ליה לפרש דשני הברייתות הוו מר"י בר יהודה אלא דלהתוס' ישנים ד"ה בועלי נדות שמחלקין בין טבילת טמאים לטבילת בעל קרי ע"ש אין ההכרח שכתבתי הכרח ולפי דבריהם אפי' לת"ק יכולין לומר דס"ל דטבילה בזמנה אינה מצוה וכתבו דבספר הישר חולק על דבריהם ע"ש, וא"כ גם ס' הישר יתרץ כמו שתירצנו אליבא דרש"י:

(נשמט) (דף כ"א ע"ב) תנו רבנן שש אשות הן יש אש אוכלת ואינה שותה, ויש אש שותה ואינה אוכלת, ויש אוכלת ושותה, ויש אוכלת לחין כובשין, ויש אש דוחה אש ויש אש אוכלת אש ע"כ, כתב הרב עין יעקב שאותיות אש יש בם ו' דהיינו אל"ף היא שני יודי"ן וא"ו ושי"ן יש לה ג' ראשים עכ"ד גם אנו נאמר דמלת אש ר"ת "ששה "אשות, גם אש ר"ת א"ש "אוכלת "אינה "שותה, גם א"ש "אוכלת "שותה, גם "שותה "אינה "אוכלת, גם אש במילואו אל"ף שי"ן נוטריקון א"ש "אוכלת "לחים, "פעמים "שאוכלת "יבשים "נמי, גם אש נוטריקון "אש "שורפת "אש, גם אל"ף שי"ן נוטריקון "אש "נדחה "לפני "אש וק"ל הרי שש אשות בפרטות ובכללות רמוזים במלת אש:

מסכת סוכה (דף כ"ה ע"ב) בתוספות ד"ה משום דלא מטא זמן חיובא אין להקשות וכו' אבל קשה לרבא דאמר התם אידי ואידי לאחר חצות וכו' ואין לומר דהיא גופא ילפינן מחתן דפטור מק"ש דדילמא שאני ק"ש דלית בה כרת ולא אתי מינה פסח דאית ביה כרת ומטיא זמן חיובא עכ"ל דבריהם צ"ל תלמוד דמפשט הגמרא נראה דהשתא דיש לנו ב' הלימודים מקריאת שמע ומפסח דיש בזה מה שאין בזה יוצא לנו דבכל המצות לא שנא שיש בה כרת לא שנא בזמן חיובא