לי לישועה (על הש"ס) נח

(שם) מצאו בשוק א"ל אישי כ"ג עשינו שליחותך מצאו בביתו א"ל מחיה חיים עשינו שליחותו עיין מ"ש מהרש"א למה משני הלשון בפיו אם מצא כ"ג בשוק או בבית ועוד יש לדקדק למה מקדים לומר מחיה חיים קודם עשינו שליחותו ואינו אומר עשינו שליחות מחיה חיים ואפשר לפרש במ"ש לעיל במשנה דס"ו הכל כשרים להוליכו אלא שעשו כ"ג קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו ופירש"י דב"ד של כהנים לא היו מניחין את ישראל להוליכו ע"כ א"כ זהו שאומר אם מצאו בשוק דהיינו בשער המקום ישיבת ב"ד של כהנים אומר לו בלשון כבוד עשינו שליחותך שצוית שלא ילך ישראל אלא אחד ממנו אבל אם אינו בב"ד תו לא שייך לדבר מצד זה של השליחות דאין לזה מקום כ"א בבית ועדם ולא בביתו וכשמוצא אותו בביתו אומר לו שאינו ירא שימות כמ"ש רז"ל איש עתי שמוכן למות בתוך שנתו ושלבו ובוטח בה' מחיה חיים כמוהו היום שהוא חי ועלול למות והוא בוטח שהקב"ה שמחייהו ואי לא ישזיב ידיע להוי לך מלכא שעשינו שליחותו והטוב בעיניו הוא יעשה ובחרו בלשון זה מחיה חיים מפני דמשתמע לתרי אנפי שמחיה ומאריך חיי החיים וגם משמע שאפילו אם ימית האדם יחיה אותו לעוה"ב לחיים ארוכים ונצחיים וא"כ בלשון זה יש משמעות שני הענינים אשר המשלח רצה להגיד דהן יצילהו ה' או לא לבו בטוח בה', אח"ז ראיתי בהרי"ף על ע"י שכתב קצת מזה אבל בסגנון אחר:

(שם ע"ב) בגמרא ריב"ח רמי כתיב לא יסורו ממנו וכתיב והובא את בדיו בטבעות הא כיצד מתפרקין ואינן נשמטין והקשו התוס' למה לא הביא פסוק והבאת את הבדים דכתיב בארון והביא פסוק שכתוב במזבח ועוד הקשו דבמדבר יש פסוק ושמו בדיו ועסיק באדון עצמו ומשם הוה ליה להקשות עש"ד באורך שהניחוהו בצ"ע ולע"ד נראה לישב דברי הש"ס דהנה כבר ידע ריב"ח דבארון עצמו כתיב והבאת את הבדים וגם פסוק אחר ויבא את הבדים בטבעות וגם פסוק שהביאו התוס' ושמו בדיו אבל אפ"ה אם לא היה לנו גילוי בבדים של המזבח דוהובא את בדיו הוא דוקא להניחם בשאת אותו דהיינו בעת המסעות ותו לא היינו דוחים כל הפסוקים הכתובים בארון עצמו והיינו אומרים דמ"ש והבאת את הבדים הוא הבאה ראשונה בשעת עשייה ואח"ך לא יסורו משם לעולם וכן פסוק ויבא את הבדים בטבעות ג"כ עסיק בהנחה ראשונה ופסוק ושמו בדיו היינו דוחים ואומרים דכיון דבכל הכלים האמורים שם כמו שולחן ומזבח הוצרך לומר ושמו בדיו נקט האי לישנא גם בארון אעפ"י שהיו כבר מונחים או יהיה הכוונה דיעשו בדרך שהבדים יהיו על הכסוי כדי שיוכלו לשאת אותו בני קהת ופירוש ושמו יהיה כמו יתקנו בדיו כדי שיוכלו לשאת אעפ"י שהכסוי מעכב קצת וא"כ כל אלו הפסוקים יש להם דחייה והיינו יכולין לומר דכל הבאת הבדים היתה לפעם ראשונה בעת עשייתם ואז לא יסורו ממנו וא"כ ליכא אתקפתא דריב"ח משום זה הוצרך ריב"ח להביא הפסוק של מזבח דשם כתוב בפירוש דלא יהיו הבדים כ"א בשאת אותו מה שלא תמצא בכלים אחרים כלל דזה לשון הפסוק בשמות ז"ך ז' והובא את בדיו בטבעות והיו הבדים על שתי צלעות המזבח בשאת אותו הרי בפירוש דדוקא בשאת אותו יהיו הבדים על צלעות המזבח ולא בזמן אחר וא"כ נלמוד ממזבח לארון דנאמר במזבח והובא ונאמר בארון והבאת וגם ויבא את הבדים מה להלן בשעת מסעות גם בארון בשעת מסעות והשתא דמי שפיר דהא כתיב לא יסורו ממנו ודו"ק כי נכון הוא. (דף ע"ג ע"ב) א"ר אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם, מכאן קשה על הרמב"ם ז"ל שפסק בהלכות כלי מקדש דבחושן היו כתובים שמות האבות וגם תיבת שבטי יה דבגמרא קא' שבטי ישורון ובירושלמי קאמר שלא היה כתוב אלא שבטי ישראל והרמב"ם ז"ל בחר לו יה דלא כמאן והכ"מ כתב ליישב דכיון דהגמ' והירושלמי פליגי אם היה ישראל או ישורון שהיה כתוב אחר תיבת שבטי ש"מ דהעיקר הוא שיהיה כתוב תיבת שבעי והתיבה אחרת לא נחתו לדקדק בה עש"ד ואכתי לא איפרק מחולשא דמנין לו להביא מן החדש תיבה אשר לא הזכירו בשני התלמודים ואם משום דהירושלמי פליג הלא דבר פשוט לפסוק כש"ס בבלי והאמת דדבר תמוה הוא וצ"ע ואולי הרמב"ם ז"ל מצא איזה הוכחה מהמדרשים וראיתי דבס' מגלה עמוקות אופן ל"ח כתבו הילקוט חדש ע' בית המקדש סי' קנ"ד וז"ל שם של י"ה מעיד על ישראל כשהם בבית המקדש וכמ"ש כי שמך נקרא על עירך ועל עמך וכן נקרא בהמ"ק הר המוריה ר"ל המורה יה עכ"ל ואולי ממקור דברים אלו יצא סעד להרמב"ם ז"ל