לי לישועה (על הש"ס) נו

(דף ס"ז ע"ב) ד"א גזירה היא שמא תאמר מעשה תוהו הוא ת"ל אני ה' אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן, וכתב מהרש"א ז"ל בזו הפרשה במעשה יוה"כ לא כתיב אני ה' אבל סמוך אפרשה דאחריה דכתיב בה ושמרתם את חקותי וכו' אני ה' ומשמע ליה דקאי נמי אמעשה דיוה"כ דכתיב ביה נמי חוקה והיתה לכם לחקת עולם עכ"ל, וקשה דלפי דבריו ז"ל למה אצטריך גזירה הרי יש בכל מעשה יוה"כ חוקה ודרשינן אני ה' אין לך להרהר בהם וצ"ע, ובפי' הגמ' הי' נראה לי דעיקר הדרשה היא מתיבת גזירה שמא תאמר מעשה תוהו ולדוגמא הביא דרשת אני ה' אני ה' גזרתי ואין לך להרהר וכל עיקר הכוונה היא לומר דתיבת גזירה רוצה לומר שה' הוא שגזר ואין לך להרהר וכמו שדרשנו על אני ה' וק"ל. (דף ס"ט ע"ב) בתוספות ד"ה בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור וכן משמע בפרק האיש מקדש דאפילו בעזרה אסור לכתחילה ללובשן שלא לצורך עבודה דקאמר דאין להם מעילה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת וכו' עכ"ל, דבריהם צ"ע מתרי טעמי חדא דמהגמרא דקידושין לא יש שום הוכחה לאסור הלבישה בעזרה דשם לא אמר כ"א דאין בהם מעילה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ופירוש דברים אלו יכול להיות בדרך זה דכיון דאי אפשר ליזהר מלעמוד בהם איזה זמן אחר עבודה איגלאי מילתא ממילא דהתירה התורה ליהנות מבגדי כהונה כיון דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וכיון דאגלאי מילתא דמותר ליהנות ממנו זמן מה א"כ הוא הדין אם נשאר בהם זמן רב לית ביה איסור ולא מעילה ועכשיו יכולים לומר דאפי' ללובשן לכתחילה שעה או יותר קודם עבודה מותר דכבר הוכחנו דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם וא"כ לא שנא זמן מועט לא שנא זמן רב וה"ה דלא שנא ללובשן לא שנא אם כבר הי' לבוש דאחת היא ומשום הכי תמיהא לי מנא ליה להתוס' ז"ל להוכיח מהגמרא דקידושין דדוקא אם היה לבוש בהם הוא דמותר אבל ללובשם אסור דאין שם בגמרא הכרח לומר כן ועוד קשיא לי דמשמעתין מוכח דכשנאמר דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם מותר להניחם תחת מראשותיו דמה שאמר רב פפא לא תימא תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן הוא דחייה כדי שלא תפשוט מאותה משנה הבעיא דידן אם ניתנו ליהנות בהם או לא אבל אחר דנפשטה הבעיא דניתנו ליהנות בהם אין אנו צריכים להוציא המשנה ממשמעותם ולעולם יכולים להניחם תחת ראשיהם ממש וא"כ הנחה זאת היא הנאה והויא ודאי כמו ללובשן וממילא מוכח דאפילו ללובשן מותר וא"כ כיצד אומרים התוס' דשמעתין אתיא כמו ההיא דקידושין לפי פירושם דמשמע להו דללובשן אסור וצ"ע והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכות כלי מקדש הלכה י"א וז"ל בגדי כהונה מותר ליהנות בהם לפיכך מותר ללובשן ביום עבודתו אפי' שלא בשעת עבודה וכו' ומבואר יוצא מדבריו שמפרש הגמרא דקידושין כמו שכתבתי דאין לחלק בין אם היו עליו או לובשן עכשיו ומה שכתב הרמב"ם ז"ל ביום עבודתו ולא כתב דמותר ללובשן כן נראה דאף על פי שמותר ליהנות בהם לזלזולי בהו לא הותר והראיה מדלא היו ישינים בהם וא"כ אם לובשן ביום שאין לכהן זה עבודה נראה זלזול גדול לא כן ביום עבודתו אעפ"י שלובשם שנים או ג' שעות קודם ליכא זלזול כ"א הנאה וזה הותר להם:

והנה ראיתי להרמב"ם ז"ל בהלכות בית הבחירה פרק ח' ה"ו שכתב וז"ל ולא היו ישינים בהם אלא פושטים אותם ומקפלים כנגד ראשיהן עכ"ל והוקשה לי דלפי מה שפירשתי בשמעתין אחר שנפשטה הבעיא דמותר ליהנות מהם אין אנו צריכים לומר שהיו כנגד ראשיהם ואפילו תחת ראשיהם שפיר דמי, ומצאתי אחר כך בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל וכן כתב רבינו עובדיה ז"ל דהטעם שמניחן כנגד ולא תחת ראשיהן הוא מפני שיש כלאים באבנט ואם כן מ"ש רב אשי דבגדי כהונה קשים הם משמע להו דהוא דחייה בעלמא וצריך תלמוד מי הכריחם לומר כן דמפשט הגמרא משמע דרב אשי הוה קים ליה הכי ומ"מ יוצא לנו דאם לא היה איסור כלאים באבנט היו יכולים ליתנם תחת ראשיהן ממש כיון שהותר ליהנות בהם וכמו שפירשתי בגמרא וממילא אפילו ללובשן מותר ודברי התוספות ז"ל צריך לעיין ועיין בתוספות בקידושין דס"ו ע"א ד"ה הקם שכתבו כמ"ש והקשו על רש"י ז"ל ואנכי שמעתי ולא אבין:

(שם ע"ב) ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול א"ר ואי תימא ר' יוחנן מאי אמור בייא בייא וכו'