לי לישועה (על הש"ס) נב

מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה ופירשו התוספות ישנים זלה"ה דהיו רוצים לומר דישראל נאמר עליהם אורריך ארור ומברכך ברוך, ומהרש"א כתבו בתחי' דבריו ודחאו ואמר דאין לזה מקום כאן ופי' בדרך אחר ע"ש ומ"מ אין הענין מקושר יפה דמה שייכות ענין זה של הכרובים לשפע שהיו מקבלים הגוים בפרי החג ומה יזיק לפי דעתם עון זה יותר משאר עבירות מפורסמות שעשו ישראל באותו זמן ונלע"ד דכוונתם היה לו' דהלא ישראל כשעמדו לברכה בהר עיבל וגריזים אמרו ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה ושם בסתר וכמ"ש בסוטה הביאו רש"י בפ' כי תבוא ואח"ך אמרו ארור אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר, וא"כ טמאים הללו היו תמהים על ישראל שברכו ברכתן למי שלא יעשה פסל ומסכה וקללתם קללה למי שיעשה פסל ושם בסתר ואעפי"כ יעסקו בדברים הללו זה נראה להם תמיהא גדולה ודברים סותרים ומשום הכי מיד הזילוה והשתא באים הדברים מהענין עצמו ומקושרים יפה וקל להבין:

(שם) תוספות אלו ואלו מציון נבראו פי' אמצעיתו של עולם והצדדין מציון נבראו עיין מהרש"א ז"ל שהקשה על דבריהם אלו ובאמת פשט הגמרא משמע דאפי' תולדות שמים נבראו מציון דמביא קרא ממזרח שמש ועד מבואו ושמש הוא תולדות שמים כמ"ש רש"י מאורות וככבים ומהרש"א ז"ל תירץ דלא משמע להו לומר דתולדות שמים נבראו מציון וזה דחוק שלא משום דלא משמע להו יוציאו פירוש שאין הגמרא סובלתו דמי הזכיר צדדין ואמצע בברייתא זאת והלא בברייתא ראשונה שנזכר צדדין ואמצע במחלוקת ר"א ור"י שם לא אמרו חכמים כי אם מציון נברא ולא אמרו אלו ואלו וכאן שלא הוזכר מחלוקת ר"א ור"י נאמר שאמרו אלו ואלו על כוונת צדדין ואמצע זהו דוחק גדול על כן נר' לע"ד שהתוס' היו גורסין בברייתא ראשונה אלו ואלו נבראו וע"ז פי' אמצעיתו וצדדין מציון נבראו וכשתדוק בדברי התוס' ישנים תמצא כך בפי' בד"ה אלו ואלו מציון נבראו ע"ש:

(דף נ"ה ע"א) מה לפני דלאו על אף על דלאו על, מפורש יוצא דאינו מזה על הכפורת ממש ולא על הבדים וכמ"ש רש"י כאן ולעיל על המשנה וגם על הפרוכת לא היה מזה כמו שכ' לקמן סימן נ"ז ע"א ומזה נראה לי תמיהא גדולה בדברי הרב משנה למלך ז"ל הלכות עבודת יוה"כ פ"ג ה"ה שכתב וז"ל לא ביאר רבינו אם לא נגע הדם בבדי הארון או בכפורת אם עלתה לו הזיה או לא ומדברי התוספות דזבחים דט"ו ע"א ד"ה אלא חטאת העוף מוכח דלא בעינן שיגע הדם בפרוכת ובין הבדים ולפי זה אם נקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע הדם לא נפסלה ההזיה משום בעל מום וכו' עכ"ל ולכאורה היה נראה דט"ס הוא וצ"ל אם לא נגע הדם בבין הבדים ולפני הכפורת ואף עפ"י שהכל במקום אחד כיון שהם למעלה ולמטה חילקם ועיקר כוונתו היא לומר אם יצאה ההזיה מידו אף על פי שעדיין לא הגיע למקומה אם כיפר או לא וע"ז מביא ראיה מהתוס' אלא שאם כוונתו כך היא הראיה שהביא מהתוס' אינה ראיה דהתוס' רוצים להביא ראיה שההזיה אינה צריכה ליגע במזבח וכיון שיצאה ההזיה מידו נעשה מצותו מהאי דמצינו דלכתחילה בפרוכת ובין הבדים אינו נוגע בהם הדם ואפי"ה נקרא שהיזה על הפרוכת ועל הבדים דהכי כתיב בקרא ואפי"ה לכתחילה אין אנו עושים כן זהו בהכרח כוונת התוס' דאל"כ מנ"ל דין זה בפרוכת ובין הבדים ומהיכן יש להם דין זה פשוט יותר מהזאות המזבח וכן הבין בדבריהם בעל מסורת הש"ס שכתב על דבריהם וכמ"ש ביומא דנ"ז ע"א וזה פשוט ע"כ אינו נ"ל שיש ט"ס בדברי המש"ל ז"ל וצ"ע:

(דף נ"ז ע"ב) בתוספות ד"ה נותן וחוזר ונותן פירש רש"י וכן בהיכל וכו' וקשה דהא אמרינן לקמן דס"א וכו' אלא י"ל דלא איירי בלפני ולפנים אלא בהיכל עכ"ל והאמת הוא שזוהי שקשה על רש"י ל"ל להזכיר שהוא בלפני ולפנים וכ"כ לעיל שנתערבו דמים בדמים ד"ה דמים בדמים של פר בשל שעיר קודם שנתן בפנים כלום עכ"ד וכן הקשה מהר"י קורקוס ז"ל במ"ש בכ"מ פ"ה מהלכות עבודת יוה"כ ע"ש ועיין בלח"ם שם בראש הפרק ולכאורה נ"ל להליץ בעד רש"י ז"ל דמשמע ליה דההיא דאמר עולא בדף ס"א ע"א שעיר ששחטו קודם מתן דמים דפר לא עשה כלום לא אתיא כר' יהודה שאמר בד"ס ע"א דכל הנעשה בחוץ בבגדי לבן לא מעכב ואעפ"י דאמרינן שחיטה צורך פנים היא הא מתניתין לא אתיא כעולא בזה דתנן נתן דם השעיר קודם דם הפר יחזור ויזה מדם הפר וכו' כמו שהקשה בגמרא על עולא ומשתירץ הגמרא דמתניתין איירי במתנות דהיכל לא אתיא כר'