לי לישועה (על הש"ס) נ

לתרץ עליהם כמ"ש אלא דאכתי לא אפרק לן מחולשא דאם איתא דאיסי עסיק בכתב דלא יש בו הכרע אבל אחר עזרא יש לנו שפיר הכרע מאי מקשה הש"ס מדברי רב חסדא שהוא ספק שיש לו בטעמים שכ' עזרא הלא לא דמיא הא להא וצ"ע כעת:

(שם בגמ') חמשה מקראות אין להם הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם, יתכן שרומזים עפ"י סדר זה לגאולה שגם היא אין לה הכרע כמ"ש בסנהדרין זכו אחישנה לא זכו בעתה וא"כ אין לנו הכרע אימתי אתי משיח וזה נרמז בתיבות אלו שאת היינו תשובה שזכו שישא עונות ישראל מפני שזכו ועשו תשובה ואז שוקד ה' להביא הגאולה והיינו משוקדים מלשון כי שוקד אני על דברי לעשותו ואם לא זכו אז בעתה דהיינו מחר דמחר רומז לימות המשיח כמרז"ל (עפ"י דברי הזוה"ק) ובעתה משמע ואז צריכים לחבלי משיח מלחמת גוג ומגוג ובא ארור להלחם עם ישראל וחבלים נפלו חבלי משיח המפורשים בדברי רז"ל ואח"ך וקם בתולת ישראל כי הן מושיע לה בב"א:

והנה הפסוקים אינם כתובים בתורה בסדר שהביאם בגמ' וכמו שהקשו התוס' דסדר הכתובים בתורה הוא שאת ארור מחר משוקדים וקם ע"ש וגם לסדר הכתובים בתורה יכולים אנו לפרשם בענין הגאולה בהקדים מ"ש בגמ' שם דאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב והיכי דמי בדור שכולו חייב הקב"ה מביא עליהם מלך שגזרותיו קשים כהמן ומחזירן למוטב, וא"כ זהו שאת מלשון שישאו עונם ע"י ארור מלך קשה כהמן או כפי' האחר של שאת כמ"ש רש"י שהוא מלשון שישא עונם ע"י ארור שנותן עליהם גזירות קשות ומחזירם למוטב וא"כ נעשו בעלי תשובה וזכו והקב"ה מחיש להם הגאולה כמ"ש זכו אחישנה והיינו מחר משוקדים כי הגאול' הראויה להיות מחר תהיה משוקדת לבוא קודם זמנה ואז קם בתולת ישראל מנפילתה ושפלות' כי בא מועד וק"ל. (דף נ"ב ע"ב) ולרב דאמר קבל הא איפרע מיניה וכו' יצאת בת קול ואמרה ירבעם ורחבעם יחלוקו מלכותך עכל"ה עיין בהרי"ף ז"ל על עין יעקב שהקשה וז"ל תימא אמאי לא נימא דאפרעו מגופיה דנצטרע דוד ששה חדשים והוא צודק לעון לשון הרע כי לעון בת שבע הא איפרעו מיניה בילד אמנון ותמר ואבשלום, ושמא כשנצטרע דוד היה קודם שברח אבשלום ולא אמר ציבא לשון הרע וכו' עש"ד, לכאורה דבריו קשים כי בהמשך לשון הגמרא לא יתכן לומר שצרעת דוד ע"ה לא היתה על עון בת שבע דא"כ לא נפרעו מגופיה והדרא קושיא לדוכתה למה רב הונא לא מנה עון בת שבע עם עון אוריה ודהסתה, וקאמר כ"כ ועלתה לו, ועוד דאם נאמר דצרעת דוד היתה על לשון הרע שקבל, א"כ היה לו שני פורעניות חלוקת המלוכה והצרעת וזה לא נמצא בעונות אחרים וצ"ע, ועוד קשה דבהדיא אמרו בסנהדרין ק"ז ע"א דמה שנצטרע דוד היה על ענין בת שבע ורב עצמו אמרו וכך איתא התם דרש ר' דוסתאי כו' שלא יכתב סרחוני א"ל א"א כו' עתיד בנך לומר היחתה איש אש בחקו כו' כן הבא על אשת רעהו כו' א"ל כל כי האי נטרד ההוא גברא א"ל קבל עליך יסורין קביל עליה א"ר יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד וכו' וצ"ע ועיין בתוס' ישנים ד"ה ששה חדשים שאמרו שפסוק השיבה לי ששון ישעך משתעי בענין בת שבע מזמור נ"א ומשם הוא שאמרו רב וצ"ע שם ולכך תירץ מהרש"א ז"ל דחלוקת מלכותו נקראת איפרעו מגופיה ע"ש ויתכן שיש חילוק בין מיתת בניו לחלוקת מלכותו שהוא כבוד ושררה שלו ואע"פ שההיזק הוא דוקא לבניו אפ"ה נקרא איפרעו מגופיה דהמלוכה היתה שלו לא כן במיתת בניו אינו נקרא מגופיה וק"ל, (שם) רש"י ד"ה ויעלו עולות וכו' ונפקא מינה לפסוק כאן את הטעם, כ' מהרש"א ז"ל ומפירושו נראה דלא הוה קים להו פיסוק הטעמים דשכחום וכ"כ בפענח רזא וכו' אבל מדברי התוס' משמע דהוה, פסיקא להו פיסוק הטעמים עכ"ל, והנה דברי רש"י הם דברי הגמ' בחגיגה ו' ע"ב דקאמר למאי נ"מ מר זוטרא אמר לפיסוק טעמים רב אחא בריה דרבא אמר לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר עכל"ה ותימא על הרבנים הנז' שלא הזכירו דזה שכתב רש"י הוא גמ' ערוכה והתוס' כתבו שם דבה' פסוקים לא אזלינן בתר פסוקי הטעמים ע"ש. (דף נ"ד ע"א) מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה וכו' מאי הוה עביד אר"ח מתעסק בקרדומו היה, לכאו' אינו מובן מה זו שאלה מאי קעביד דמאי נ"מ ועוד מה הרוחנו בדברי ר"ח שהיה מתעסק בקרדומו, ונר' דהשאלה היא מאי הוה עביד שיצאת נשמתו על