לי לישועה (על הש"ס) מט

לחם הפנים והוא מכוון כנגד המנורה וביניהם הוא שצריך להיות המזבח והשולחן הנז' הוא משוך מכותל צפון שתי אמות ומחצה ואורכו שתי אמות נמצא אורכו כלה באמצע אמה הששית של צפון ההיכל וא"כ יש ריוח הרבה להניח המזבח ולא איכפת לן כלל אם בתוך החלל נמצאו השולחנות ואעפ"י שחציו של מזבח הנה הוא כנגד סוף השולחנו' לא קפדינן בזה וא"כ אין מכאן הכרח לו' דהמזבח משוך לצד דרום חצי אמה כדסלקא דעתין לסייעתא דדברי מהרש"א ז"ל, ולעולם הדבר תמוה וצריך איזה סעד לתומכו מן הש"ס וכל עוד שלא נמצא הדבר מפו' מפשט דברי הגמ' לעיל דל"ג ע"ב שאמר והמזבח ממוצע ועומד באמצע נראה ברור דרצה לומר באמצע ממש וכן משמע תיבת ממוצע דהיינו באמצע חלל שבין השולחן והמנורה וחזר ואמר באמצע להגיד שהיה מכוון ממש באמצע ההיכל חצי רחבו לצפון וחצי רחבו לדרום ודו"ק:

והוכחת מהרש"א ז"ל מדלא הוקשה לו לרש"י בסלקא דעתין דלא היה המזבח משוך למזרח לחוץ והיינו מבינים שהיה בתוך החלל ממש ולא הוקשה לו דלא היה אז המזבח באמצע ממש כיון שהמזבח והשולחות נוגעים זב"ז בחצי אמה האחרון של השולחנו' ומדלא הוקשה לו זה לרש"י משמע ליה למהרש"א דהיה המזבח משוך לדרום אותו חצי אמה, ואהמ"ר לא זכיתי להבין הוכחה זו דודאי המזבח היה עומד בקו ישר לפי הס"ד בין מנורה ושולחן של לחם הפנים ואותו שולחן לא היה מגיע כ"א עד אמה ו' כמש"ל, א"כ מקום המזבח באמצע מרווח שהיה לו כמו ארבע אמות, ומהרש"א נראה שהבין דהמזבח לפי הס"ד הנז' היה כנגד השולחנו' ומשום זה הוקשה לו ולמה נאמר כן ואדרבא מסתבר טפי שהיה עומד בין השולחן העיקרי שעשה משה וזה ברור. (דף ג"ב ע"א) ה' מקראות אין להם הכרע כתב היד מלאכי סי' רע"ח וז"ל היינו מתוך הכתב אבל מכי אתא עזרא ואפסיקינהו יש להם הכרע כ"כ ביבין שמועה בשם הרא"ש ז"ל בתוספותיו וכן ראיתי להריטב"א בחידושי יומא וע"ש בדברי הכותב, ולכאורה קשה דבשלמא כולהו לחיי אלא משוקדים אף דאפסקיה עזרא אכתי כדקאי קאי ולא מכרעא מילתא כלל דכיון דיש טעם אתנחתא על מלת גביעים וזקף קטון על משוקדים לא אתברר אי קאי אגביעים שלפניו אי אכפתוריה ופרחיה שלאחריו וצ"ל דלאו דוקא על חמשתן קאמרי הרא"ש והריטב"א ז"ל הכי רק על הנהו דאהני להו הפסקייהו עכ"ל, ואחר המחילה כאשר יאות למלאך ה' צבאות האי דפשיטא ליה למר דאחר פיסוק הטעמים תיבת משוקדים לא יש בה הכרע לאו מילתא ברירא היא דכיון דתיבת גביעים יש בו אתנחתא הרי נפסק ענין שלמעלה והראיה לזה מדברי התוס' בכאן ד"ה שאת שאמרו וז"ל וי"ל משום דאיכא אתנחתא בגביעים ומשמעו משוקדים כפתריה ופרחיה וקרא אחרינא מוכח דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים ולהכי אין לו הכרע וכו' עכ"ד ואע"פ שהתוס' לא ס"ל כהרא"ש והריטב"א ז"ל דהגמ' עסיק על הכתב ולא על הטעמים דפסקינהו עזרא מ"מ מדבריהם מבואר דאתנחתא דגביעים נקרא פיסוק גמור אלא דהספק הוא מכח פסוקים אחרים א"כ יוצא לנו מזה לסברת הרא"ש והריטב"א דיש לו הכרע גדול כאתנחתא דגביעים דאלת"ה התוספות למה אמרו שהספק הוא מפסוקים אחרים ת"ל דאתנחתא וזקף קטון נקרא דבר שאין לו הכרע כדברי הרב יד מלאכי א"ו דהטעם מפסיק בלי ספק אלא דהספק הוא יוצא לנו מדמצינו בפסוקים אחרים דהגביעים צריכים להיות משוקדים ולא הכפתורים משום זה נסתפקנו ועל דברי הרא"ש והריטב"א שאמרו דדברי איסי בן יהודה באומרו ה' מקראות אין להם הכרע הוא קודם עזרא אבל אחר עזרא יש להם הכרע מכח פיסוק העעמים קשה לכאורה ממ"ש בחגיגה ד"ו ע"א על מימרת רב חסדא שהביאו בסוגיין להקשות על הברייתא דאמרו שם למאי נ"מ אמר מר זוטרא לפיסוק הטעמים וכמ"ש רש"י בשמעתין וא"כ מוכח לומר דלא הוה ברירא להו פיסוק הטעמים אפי' אחר עזרא ויש ליישב דהכונה היא דלעולם אחר עזרא יש הכרע לה' מקראות אלא שלעולם באיזה פסוקים יש שינוי נוסחאות בין מערבא למדינחא ואותו פסוק של רב חסדא הוו מסתפקי ביה וכמ"ש מר"ן ז"ל באבקת רוכל סוף סימן ד' וז"ל ומה שתמהת על ההיא דפרק קמא דחגיגה ועל ה' מקראות שאין להם הכרע למה לא הכריעו מפיסוק הטעמים שכתב עזרא אין זו קושיא דבפיסוק טעמי עזרא איכא כמה מילי דאית בהו פלוגתא בין מערבאי למדינחאי ובין בן אשר לבן נפתלי עכ"ל הביאו הרב עין זוכר ערך ח' ואעפ"י דמר"ן לא קאי כשיטת הרא"ש והריטב"א מדבריו נלמוד