לי לישועה (על הש"ס) מח

דת"ק מודה לו בדין אלא שלא עלה בדעתו למנות חילוק זה עד שאמרו ר"י בר יהודה ועיין בכסף משנה פ"ה דתמורה ה"א שהכריח כן מהגמרא בתמורה די"ג ע"א דאמר שם ר' יהודה או' יהיה לרבות הולד שעושה תמורה ורבנן יהיה לרבות שוגג כמזיד הרי דת"ק שמכונה בשם רבנן ס"ל דעשה שוגג כמזיד בתמורה וק"ל, והר"ש אלמאליח נר"ו אמר שיכולים לקיים קושיית מהרש"א ז"ל בדרך זה דמתניתין דתמורה דכתב רש"י ר' יהודה היא דס"ל הולד עושה תמורה עכ"ד, וכיון דשמעינן ליה לר' יהודה בדי"ג דאית ליה יהיה לרבות ולד לתמורה א"כ לית ליה ודאי קרא לעשה שוגג כמזיד דלא מצינו שאמר הגמרא ולר"י מנ"ל שוגג כמזיד וכמ"ש התי"ט על משנה זאת א"כ יכולים אנו לו' דת"ק היינו ר"י ולית ליה עשה שוגג כמזיד בתמורה וקשיא לתוס' כמ"ש מהרש"א עכ"ד, אלא דהרואה יראה דאי מהרש"א כיון לכל זה הו"ל לפרש כי עדיין אנו צריכים למודעי אם כל המשנה היא ר"י או אותה בבא דעוברים דוקא הוא דאתיא אליביה, (דף ג"א ע"ב) ברש"י ד"ה שולחנות צפון ודרום מונחים וכו' וא"ת אף בין המזבח לשלחן אין דרך שהרי המזבח באמצע ההיכל וראש השלחן הדרומי סמוך למזבח וכו' וכתב מהרש"א ז"ל יל"ד לפ"ז דא"כ מה הרויח כ"ג לילך לצד צפון בין שלחן ולמזבח דכיון שהיו השלחנות מגיעין עשר אמות דהיינו עד חצי רוחב ההיכל והמזבח עומד באמצע ההיכל משוך לצד מזרח א"כ ע"כ כשהיה הולך מצד צפון היה מקיף המזבח והלך באלכסון עד שהגיע לדרום השולחנות והי' הולך שם אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת כמו כן היה יכול להלוך מצד דרום בין מנורה ולמזבח ולהקיף המזבח ולילך באלכסון עד השלחנות והולך אצלן עד שמגיע למקום הפריפה של הפרוכת ויש ליישב דהמזבח לא היה עומד ממש באמצע ההיכל וכו' עש"ד, ולא ידענא מה כח קושייתו ז"ל מתרי טעמי, חדא דכיון דהכ"ג מתכוין לילך בצפון למה יסבב ואפי' אם לא ירויח ועוד דמפשט דבריו משמע דכשהולך דרך דרום מקצר ההליכה וכשתידוק תמצא שמוסיף הליכה בכדי דכשהוא נכנס דרך צפון אינו מאבד כ"א שיעור חצי אמה חצי רוחב המזבח דוקא דצריך לילך לימינו חצי אמה ומניח עצמו באמצע רוחב המזבח לצד מערב ואח"ך הולך דרך ישר פניו למערב עד סוף השולחנות ואז הולך לצדן עד מקום הפריפה של פרוכת ואם ילך דרך דרום צריך לילך באלכסון כל הדרך שהיה יכול לילך דרך צפון ביושר וא"כ מאריך כל כי אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ואעפ"י שאין אלכסון זה גמור מ"מ מאריך בודאי יותר מחצי אמה שמאבד אילו נכנס דרך צפון לימינו כמש"ל, וא"כ מהלך יותר ולמה ילך לצד דרום בארוכה ולא ילך לצפון דרך קצרה וישרה, ואעפ"י שמהרש"א כ' שגם בדרך צפון הולך באלכסון אינו הכרח לו' כן שהרי יכול לילך חצי אמה לימינו ותכף הולך דרך ישרה למערב בלי הליכת אלכסון כלל עד סוף השולחנות וצ"ע, ולתירוץ הרב ז"ל יוצא לנו המצאה חדשה במזבח הזהב שלא היה מכוון ממש בתוך ההיכל וזה דלא כמ"ש הרמב"ם הלכות בית הבחירה שכתב שהיה מכוון בין צפון לדרום ההיכל וכפשט הגמרא לעיל דל"ג ע"ב וכן היה ראוי להיות כדי שיהיה ממש כנגד הארון דהא קרא כתיב ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות ולפני הכפורת, ופרש"י לפני הפרוכת שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום ת"ל לפני הכפורת מכוון כנגד הארון מבחוץ עכ"ל, אלא דמארון לא יש להקשות על מהרש"א דאעפ"י שיהיה המזבח משוך חצי אמה לדרום לעולם הוא כנגד הארון כיון שהארון אורכו אמתים וחצי ונתון אורכו לרוחבו של בית א"כ לעולם פש ליה ארון כנגד המזבח כולו, אלא דקשה דארון הי"ל עשר אמות חלל לכל צד עי' ברש"י ד' ג"ן ע"ב ד"ה הגיע לצפון, אבל מ"מ כל זה אינו מוסבר לאומרו אם לא יהיה לנו הכרח גדול אבל לעשות המצאה זאת כדי לתרץ דקדוק על דברי רש"י נלע"ד כמו זר, ולכאורה היה נ"ל הכרח מצד אחר לומר דמזבח היה משוך לצד דרום כמ"ש מהרש"א ז"ל והוא דלדעת האומר שולחנות צפון ודרום א"כ השולחנות היו מגיעים עד עשר אמות וא"כ מוכרח להניח המזבח משם ולדרום אעפ"י שיהיה משוך למזרח קמעא והטעם הוא דלעיל בגמרא קאמר שצריך המזבח להיות ממוצע ועומד בין השולחן למנורה, ולפי"ז צריכים להניחו תכף אחר השולחנו' דהיינו שבמקום שכלה השולחן כנגדו משוך למזרח נשים המזבח והוא כדברי מהרש"א:

אלא דלפי האמת כל זה אינו דפשיטא דהעיקר בזה אינם השולחנות אלא השולחן של משה שעליו עורכין