לי לישועה (על הש"ס) מו

פסוק והאש על המזבח תוקד בו הם דברי ר' יהודה ולמה הביא הרמב"ם פסוק דר' יוסי ונתנו בני אהרן אש על המזבח, ויש לתרץ בפשיטות במ"ש ביד מלאה בכללי הרמב"ם דלפעמים מר ניהו מביא הפסוק שנדחה בגמ' אם נמצא בו הענין יותר מבואר ומשמע ליה בכאן דתוקד בו הוא יותר מוכרח שיהיה בו ניצת האור מן פ' דונתנו אש על המזבח וק"ל:

(דף מ"ו ע"א) ברש"י ד"ה מהאי גיסא דפתח לא אפי' שהוא למערב עכ"ל, לא ידעתי מי הכריחו לפרש דמהאי גיסא והאי גיסא לצדדי הפתח וכולו למערב ולמה לא נפרש מהאי גיסא דמזרח שאינו מערב וא"ת דקשיא ליה דמערכת הקטורת היתה לצד מערב וכמ"ש בזבחים דף נ"ח וברפ"א דתמיד היינו לכתחילה וכמו שכתבו התוספות אבל בדיעבד אם הביא מצד מזרח של מזבח הוא כשר ואפילו לכתחילה בשעת הדחק מביאים מן המערכה גדולה שהיתה למזרחו של מזבח כדאיתא לעיל שם דף ל"ג בגמרא אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מביא מן המערכה גדולה וצריך עיון כעת:

(דף מ"ז ע"א) ואפילו כששניהם שוים וכמעשה דר' ישמעאל בן קימחית וכו' וכתבו התו' ישנים ד"ה ואפילו כששניהם שוים כגון דר"י וכו' התם נמי היה קטורת מרובה שהיה חופן ד' קבין ובמחתה לא היה רק ג' קבין אלא לא דק עכ"ל, וגם מהרש"א ז"ל נרגש מקושיא זאת וכתב וז"ל נ"ל דלשון קושיא הוא וכמעשה דר"י בן קימחית דאדרבא זו של כף היה מרובה ד' קבין וכו' וזו של מחתה לא היתה כ"א ג' קבין וכו' ומשני דזו חמה וכו' וזו של הכף צוננת וכו' עכ"ד והרואה יראה דפי' זה דחוק הרבה בלשון הגמרא ולענ"ד נראה לתרץ דלשון הגמרא מדוקדק היטב והכונה הוא דהכלי הנקרא מחתה העשוי לחתות ולקבל אש ודאי היה יותר עב מהכף העשוי לקבל סמים, ואעפ"י שאמרו שהמחתה של כל יום עבה ושל יוה"כ דקה היינו לגבי האחרת אבל ודאי היתה יותר כבדה מהכף וכשתצרף לזה שהיה לה יד ארוך וניאשתיק כמש"ל דמ"ד ע"ב ולעולם עובי היד גדול מעובי הכלי תמצא בודאי דהיתה המחתה יותר כבדה מהכף לפחות שיעור קב סמים דקטורת דהכף לא היה עב והראיה דכשהיה חוזר וחופן היה אוחזו בראשי אצבעותיו או בשיניו ודבר זה מחוייב מן השכל וא"כ לא קשה קושית הרבנים הנז' על הגמ' ודו"ק:

(שם) א"ל מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי כתבו התוס' ישנים ד"ה לא ראו קורות ביתי קלעי שערי בשעה שהיתה יכולה לכסותם עכ"ל, ודבריהם לכאורה תמוהים הרבה דאם רוצים לומר דאם היה איזה מציאות שלא היתה יכולה לכסותם לא היתה מכסה מי הגיד להם דזה המציאות אירע לה ושמא מעולם לא אירע לה שום אונס ואם כונתם על שעת טבילתה וכדומה הלא יש תירוץ ע"י פריסת סדין ע"כ נ"ל דפי' דבריהם הוא כך דהוקשה להם אומרו מימי לא ראו דדברים אלו כפי' משמעותם המוחלט אינם אמת דהרי כשהיתה קטנה ודאי ראו קלעי שערה לזה אמרו כשהיתה יכולה לכסותם דכשהיתה קטנה לא היתה יכולה לכסותם מפני שלא היתה יודעת שום איסור להראות שערה וגם מי יניחנה לכסותם לדמות לנשואה הלא יגערו בה לזה אמרו דכוונת קימחית היתה בזמן שהיתה יכולה וצריכה לכסותם כנ"ל נכון בפי' דבריהם ז"ל:

(שם) פעם אחת סיפר עם ערבי בשוק וניתזה צינורא מפיו וכו' ופרש"י דאלו המעשיות ביוה"כ הוה ומהרש"א ז"ל כתב וז"ל פרש"י יוה"כ היה ובירושלמי עיה"כ היה דאינו נראה שהלך ביוה"כ בשוק, ולכאורה קשה על רש"י מי דחקו לפרש הגמ' דלא כירושלמי דזה כלל גדול דכל היכא דמצינו להשוות תלמוד דידן לירושלמי עבדינן וכ"ש בכאן דנראה דמעשה אחד הוה ואין לומר דאשתמיט מיניה הירושלמי הנז' דתוך כדי דבור לא ראו קורות ביתי וכו' הוא היה מביא סוף דברי הירושלמי באותו מעשה עצמו והא לך לשון הירושלמי פ"א ד"ג מעשה בשמעון בן קימחית שיצא לדבר עם המלך וניתזה רוק מפיו על בגדיו וטמאתו ונכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו וראתה שני כהנים גדולים ביום אחד שבעה בנים כה"ג היו לה וכו' קרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה עכ"ל הרי דרש"י ראה אותו מעשה עצמו בירושלמי ובודאי לא יפרש בגמרא פירוש כנגד הירושלמי בלי טעם מספיק, ונראה דרש"י ז"ל הכרח גדול היה לו לפרש שהיה ביום הכפורים שאירע לו מעשה זה דאל"כ למה יעמוד אחר תחתיו שאם היה בעיה"כ אעפ"י שאמרנו כל ז' הימים היה זורק את הדם וכו' מ"מ זה לא היה כ"א כדי שיהיה רגיל