לי לישועה (על הש"ס) מג

נאמר בהן בקר ובבזיכין לא נאמר בקר, ולמה הוצרך לתרץ בדוחק גדול דאהני ליה ביום ביום לאחר (עיין מה שנדחק מהרש"א לפרש דסמך על דרשת זבח ונסכים) וא"כ הוא תירוץ דחוק הרבה ולמה לא תירץ כדאמרן דבנסכים כתיב בקר, אלא ודאי דהאמת דבקר גרידא לא דרשינן מניה ולא מידי ובזה מתורצת קושית מהרש"א על התוס', ואם תדקדק יפה בדברי התוס' תמצא דדברינו מוכרחים שהם הקשו אמאי לא קאמר יוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ולא אמרו יוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שלא נאמר בו בבקר כי היה די בזה להקשות ולמה תלו הענין בדבר שנאמר בו ביום דדרשינן לאחר, אלא ודאי דמבקר גרידא לא מקדימין כלל דלגופיה אצטריך לאפוקי לילה וכמש"ל ודו"ק היטב, אחר שכתבתי זה ראיתי בתוס' ישנים ד"ה העולה ראשונה שכתבו קושיית התוספות שלפנינו ותירצו וז"ל ונראה לר"י לתרץ דודאי יש לנו להקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד בלבד דבבקר שני בא להקדים אבל היכא שלא נאמר בו אלא בבקר א' מצינו למימר שלא בא להקדים למוספין אלא בא לו' שזמן תמיד בבקר ודין מוספין להיות ביום וכו' ע"ש ומבואר כמש"ל ומעתה יש לתמוה על מהרש"א שלא שלטו מאור עיניו הקדושים בתוס' ישנים הנז' וכמדומה שלא היו בידו תוס' ישנים שהרי כ' הרב פת"ע ד' ע"ח דתוס' ישנים לא נדפסו בימי השל"ה אלא דממ"ש על ד' ע' ע"א נראה דקצתם הוו בידיה ע"ש (שם) מוספין קודמין לבזיכין וכו' כתב הרמב"ם הלכות תמידין פ"ו הי"א בשבת מקטירין את שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם ניסוך היין של מוספין עכ"ל, וכתב הרב כסף משנה בפ"ב דיומא דל"ד וכו', ומ"מ צריך לימוד מנין לו שהיו קודם לניסוך היין עכ"ד, ובאמת זוהי שקשה על הרמב"ם דריהטא דשמעתין לא משמע הכי שהרי אמרו נסכין קודמין למוספין משום זבח ונסכים א"כ גם במוספין הו"ל לנסך קודם הקרבת הבזיכין, ואפשר ליישב ולומר דהרמב"ם הוציא דין זה מסברא דהא אמרינן בפ"ב מהלכות מעשה הקרבנות הי"ב דהנסכים אינם מעכבים את הזבח ויכול אדם להביא זבח ביום ונסכיו לעשרה ימים בין יחיד בין צבור ע"ש, וא"כ השתא דלמדנו דצריך להקדים המוספין לבזיכין תסגי לן למימר שיקרבו אחר המוספין ולא אחר הנסכי' שהרי הנסכים בידו לאחרם כל מה שירצה ואינו בדין לתלות הקרבת הבזיכין בדבר שיכול שלא להקריב כלל כל היום, ואם מקדימין המוספי' לא משום זה נאמר כ"כ הבזיכין, ואם תקשה מההיא דאמרי' זבח ונסכים להקדים נסכים של תמיד למוספי' הא לא דמיא כלל דכיון שבאנו להקריב קרבן אחר מלבד התמיד אם לא נקריב קודם הנסכים לא מנכרא מילתא שאלו נסכי התמיד הם ואם יקריבם אחר המוספי' עם נסכי מוסף אינו נראה כ"א ניסוך אחד גדול לכך אמרי' זבח ונסכים שלו כדי לפרסם שהם נסכיו קודם שיקריב קרבן אחר, אבל במוספין דלא יש סמוך לו קרבן אחר לא קפדינן שיהיו נסכיו סמוכים לו דהא לא מעכבי כלל וא"כ צריך להקריב הבזיכין קודם, וזה דבר מוסבר ומתקבל כנ"ל נכון להליץ בעד הרמב"ם ז"ל, (דף ל"ה ע"א) אמר קרא בד בד בד בד, לכאו' קשה דכיון דכולם כתיבי בבגדי שחרית כמ"ש רש"י למה הוצרכו ד' פעמים בד, ונ"ל דלתרץ קושיא זאת נתכונו התוס' ישנים שכתבו וז"ל בפ"ב דזבחים נמי דריש בד שיהיו חדשים ושיהיו של בוץ עכ"ד, וא"כ בד ראשון אתי לעצמו שיהיו של בוץ ובד שני שיהיו חדשים ובד בד לבד המובחר שבבד:

(שם ע"ב) רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, כתבו התוס' ישנים וז"ל כדאמרי' בסנהדרין ד"ז שאין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת עכ"ד, יש לתמוה למה לא כתבו זה על תחי' הברייתא עני אומרים לו למה לא עסקת בתו', ועוד מה באו ללמדנו בזה, ונראה דהוקשה להם על הרשע דוקא ששואלים לו למה לא עסקת בתו' והלא כתיב ולרשע אמר אלד'ים מה לך לספר חקי ותלמודו נעשה לו סם המות ומה להם לדונו על שלא עסק בתו' לזה משיבין כדאמרי' בסנהדרין שאין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת, וא"כ עכשיו אכתי לא ידעינן שהוא רשע בעל עבירות כי אם אדם א' גרידא, ותחי' שואלים לו למה לא עסק בתורה והוא משיב שהיה נאה וטרוד ביצרו, ואנו מפרשים דבריו עכשיו שהכונה היא שהיה טרוד לינצל מיצרו ועל כן דנין אותו על ביטול תורה ואפ"ה הגמרא קורא אותו רשע לקושטא דמילתא ודו"ק,