לי לישועה (על הש"ס) מב

אי נמי יש לחלק בין לפני ולפנים מלפנים דכאן איירי בקטורת שהוא בהיכל ושם איירי בבית קדש הקדשים:

(שם) בתוספות ד"ה למה לי למרק וכו' א"נ י"ל דתרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו הרשות בידם עכ"ל, לכאורה הלשון אינו מדוקדק אי בעי למעבדינהו דהרי רובם ככלם צריכים להיות ביום לעיכובא אלא דהתוס' מדברים דוקא על סידור המערכה כהתו' שכ' בדכ"ז ע"ב ד"ה א"ד שמצותה בלילה דוקא ואגב נקטי בלשונם הני דמשמע כלהו וק"ל (שם) בתוספות ישנים ד"ה קודמת לשני גזרי עצים צל"ע אמאי לא קתני סדרי עצים בסדר התמיד במס' תמיד עכ"ד, מדבריהם ראיה לפי' התי"ט בפ"ב דתמיד מ"ג שפי' החלו מעלין בגזירין דמיירי בעצי המערכה ולא בשני גזרי עצים כמ"ש רבינו עובדיא ובודאי התו' מפרשי כמ"ש התי"ט דאל"כ מאי מקשו ואנכי לא ידעתי למה לא נפרש דהחלו מעלין בגיזרין ר"ל שני המערכות ושני גזירים דכולו שם עצים בעלמא ולא קשה קושית התו':

(דף ל"ג ע"ב) א"ר ש"מ מדר"ל אעבורי דרועא אטוטפתא אסיר ופרש"י לאחר תפי' שבזרוע בשביל תפי' של ראש אסור דהא בזרוע פגע תחי', והקשו התוס' מההיא דמנחות ל"ו דאמרינן בברייתא מניח ש"י קודם ומפרש בגמרא מדכתיב והיה לאות על ידך וכו' וא"כ ל"ל לרבא להוציא דין זה מדר"ל ע"ש, ונלע"ד לפרש דברי רש"י דר"ל כשאין לאדם לפניו אלא תפי' של יד וצריך לאחר עד שיבוא של ראש באיזה אופן שיהיה אסור לעשות כן משום דאין מעבירי' על המצות דהא בתפי' של זרוע פגע תחי' וא"כ אסור לאחר בשביל של ראש וזהו שדקדק בלשונו לאחר תפי' שבזרוע בשביל של ראש דהול"ל להניח של ראש קודם של יד אסור ולמה נקט לשון לאחר ובשביל, וא"ת שהוא מפרש דברי הגמרא אעבורי דרועא אטוטפתא מלה במלה עליה אני דן למה נקט רבא לשון זה ולמה לא אמר אסור להניח של יד קודם של ראש, אלא מוכרח דלא עסיק בדין זה כ"א באופן שאין לו כ"א תפי' אחת לפניו ובעי למהדר על של ראש, וזהו שפרש"י אח"ז היכי עביר מדרועא לטוטפתא מזרוע יבוא על ש"ר כלו' אחר שיניח של יד יבוא על אותה של ראש, והכרח רש"י לפרש כן הוא ממש מכח קושיית התוס' דאם רבא עסיק בדין הנחת תפי' למה ליה למשבק דברי הברייתא ודברי רבה רבו שאומר שם במנחות והיו לטוטפות שכ"ז שבין עיניך יהיו שתים אלא מוכרח דמיירי בדין אחר, ולפרש בפי' ר"ת לא אסיק אדעתיה, דר"ת הי"ל גירסא אחרת כמ"ש בתוס' ישנים, ופי' רבינו אליהו ז"ל אינו מדוקדק כ"כ בלשון התלמוד:

אח"ז מצאתי במפרש ס' האשכול הנק' נחל אשכול הלכות תפי' ד' פ"ז אות י"ג שפירש בדברי רש"י כמש"ל אלא שקיצר קצת והמכוון אחד הוא:

(דף ל"ד ע"א) תוספות ד"ה נסכים למוספין זבח ונסכים, תימא לי אמאי לא קאמר יוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ונ"ל דאצטריך וכו' אפי' למ"ד בזיכין קודמי' למוספין וכו' אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר וכו' ע"כ, והקשה מהרש"א על דבריהם וז"ל מיהו ק"ק דא"נ דלא משמע ליה ביום ביום לאחר מ"מ בבקר משמע ליה שפיר ואכתי תקשה לימא דהכא בנסכים כתיב בבקר ובמוספין לא כתיב בבקר וצ"ע עכ"ל ונראה לתרץ דלדעת התוס' דתנא דאית ליה בזיכין קודמין למוספין כיון דלא משמע ליה ביום לאחר א"כ הו"ל יום לאפוקי לילה וה"ה בקר אחד משמעותו כמו יום בקר ולא לילה או בקר ולא ערב דעד כאן לא דרשינן בכל הסוגיא דין קדימה כ"א מן בבקר בבקר תרי זימני דמוכח דלהקדים אתמר אבל בקר אחד גרידא לא מוכח שיקדים לעשות אותה עבודה לעבודה אחרת כ"א למעט הלילה או הערב וא"כ בקר א' או יום שוים למ"ד דיום לא משמע לאחר, ואע"ג דלעיל בדל"ג ע"ב אמרינן בברייתא יוקדם דבר שנאמר בו תרי בבקר לדבר הנאמר בו בקר א', מ"מ לא תמצא שאמרו בכל הסוגיא יוקדם דבר שנאמר בו חד בבקר לדבר שלא נאמר בו בקר, וענין זה מוכרח ממ"ש הגמרא גמר חקה חקה מחביתין אי מהתם גמר ליגמריה כולה מילתא מהתם ופרש"י דגם בזיכין יקדימו לנסכין כמו חביתין והוצרך הגמרא לתרץ דלהא מיהא אהני ליה ביום ביום לאחר ואם יש הפרש בין בקר א' לדבר שלא נאמר בו בקר הו"ל לתרץ דבנסכים