לי לישועה (על הש"ס) מא

ודו"ק עכ"ל, ולעד"ן דהתוס' לא הוקשה להם קושיא הנז' משום דלפי מה שאמר רבא דלא ראב"י אית ליה דר"י ולא ד"י אית ליה דראב"י א"כ התנא שיסבור כראב"י וכר"י כמ"ש דלית ליה פייס למחתה וגם לא להעלות אברים מן הכבש זה התנא ממילא לא ס"ל כראב"י ולא כר"י דהרי ראב"י ס"ל דיש פייס למחתה ור"י ס"ל דיש פייס לאברים מן הכבש ולשניהם יש ארבע פייסות, וזה התנא לפי דברי מהרש"א ז"ל הוא דלא כמאן ויש לו ג' פייסות בשחרית א"כ הוא דלא כראב"י ודלא כר"י וזה כבר אמרו בגמ' אי משכחת תנא דתני חמש הוי דלא כראב"י ודלא כר"י וא"כ מציאות זה א"א להתוס' לאומרו שהם מה שרוצים להקשות הוא מציאות אחר דאתייא בחד מנייהו, ושמעתי מי שפירש דברי מהרש"א ז"ל בדרך זה דהכרח רבא לו' דראב"י לית ליה דר"י ור"י לית ליה דראב"י הוא משום דבצרי להו פייסות והשתא דהתוס' בתי' שני רוצים לחשוב פייסות של שחרית עם פייסות של ערבית א"כ כשאמר אי משכחת דתני חמש נאמר דאותו תנא ס"ל כראב"י ונאמר ג"כ אז דראב"י ס"ל דלית פייס למחתה וגם לית ליה מנין ארבע פייסות דאנו מחשיבין ג"כ הפייסות של הערב שהם שנים והוו חמש עכ"ד, ועדיין יש לפקפק דמשפט הגמ' בכאן וגם לעיל נראה דפייסות של שחרית לא שמענו מאן דפליג עלייהו שיהיו פחות מארבע והוא יתד בל תמוט דאל"כ מה כחו של רבא לאפושי פלוגתא ולו' דלא ראב"י ס"ל כר"י וכו' אלא ודאי דבזה לא יש מחלוקת בשחרית ולא שמענו לראב"י ולר"י שחלקו בזה וא"כ בשום אופן לא נאמר דראב"י אית ליה פחות מארבע על כן אמר אי משכחת תנא דתני חמש וא"כ חולק על מנין הפייסים זה התנא לא תסבור שהוא כראב"י או כר"י כי ראב"י ור"י מעולם לא שמענו שחלקו במנין ארבע פייסות ודו"ק:

(שם) בתוס' בא"ד אי משכחת וכו' תימה לי דילמא האי תנא ס"ל דמפיסין לתמיד של בין הערבים וכו' וי"ל דה"ק אי משכחת תנא דתני חמש בשחרית וכו' עכ"ד, ה"ה דהוו מצו להקשות דדילמא האי תנא קאי בשבת דמפיסין בערב אליבא דכ"ע, וק"ק דזה עדיפא ממה שאמרו הם ז"ל דדילמא האי תנא ס"ל דמפיסין בערב בכל יום, דהנה לא מצינו שום תנא שאמר דמפיסין לתמיד של בין הערבים והברייתות שאמרו כך פירשם הש"ס דאיירי בשבת וצ"ע:

(דף כ"ז ע"ב) ברש"י ד"ה דאית ליה תקנתא אם סידר בלילה חוזר ופורקן וחוזר וסודרן ביום וכו' אבל סידור גזירי עצים סידורו בקרקע העזרה משהאיר המזרח ואם טעו במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר עכ"ל לא הבנתי מ"ש סידורו בקרקע העזרה ומאי ר"ל בזה שאם כונתו לומר שכיון שעדיין לא עלו לראש המזבח למה לן לאהדורי אי אית ליה תקנתא הלא עדיין לא נעשה מעשה ועוד מאי פורקן וחוזר וסודרן שאמר בתחילת דבריו, ועוד קשה דמנין לו זה שהגזרים היו סודרין אותם בקרקע העזרה קודם עלותן למזבח, ויתכן דט"ס הוא וצריך לומר בקרקע המזבח:

(שם) בתוספות ד"ה כמו שסידרו קוף, הא דלא אמרי' הכי לעיל כיון שקדשו שלא כמצותו נעשה כמו שנתנו קוף וי"ל כו', נראה דכונתם היא לומר למה לעיל כשאמר המתרץ דילמא אינו קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל למה לא דחה הגמ' בטעם זה שאינו סברא לומר אבל קדוש ליפסל כיון שהוא קדשו שלא כמצותו נעשה כמי שקדשו קוף דאז עדיין לא ידענו דברי רבא שאמר כי אבוה דר' אבין ס"ל לילה אינו מחוסר זמן אבל אחר דברי רבא לא קשיא קושית התו' דהא יש חילוק הרבה בין חילוק לחם הפנים ביום שלא בזמנו לקידוש בלילה דלאו מחוסר זמן מיקרי וכמ"ש רש"י ז"ל וז"ל דל"ד לקומץ שנתקמץ בלילה כו' דלאו מחוסר זמן הוא וקדוש ליפסל עכ"ד וק"ל:

(דף ל"ג ע"א) בגמרא אפי"ה כפרתה מרובה עדיפא, קשה לפי זה אם כפרה מרוב' עדיפא מלפנים למה ליה לר' לעיל דל"ב ע"ב מקרא דבגדי קדש הם ורחץ וכו' הלא מק"ו אתיא ומה בגדי לבן שאין כפרתן מרובה טעונין טבילה בגדי זהב שכפרתן מרובה לא כ"ש והפירכא שאמר הש"ס שכן נכנס בבגדי לבן לפני ולפנים הרי אינה פירכא לפי מ"ש כאן דבכפרה מרובה עדיפא וי"ל דזה הענין דכפרה מרובה עדיפא למדנו אותו אחר שנתרבה מן הכתוב טבילה לבגדי זהב למדנו שמכרעת כפרה מרובה לכניסת פנים שכיון שכניסת פנים לא ניתן לה עדיפות חוזרים אנו ליתן חשיבות לכפרה מרובה ממעוטה: