לי לישועה (על הש"ס) לט

תורתו ואינו נקרא ת"ח ומאבד מלכותו ממש ומשם ראיה לשאול ונלמד זה מזה, ויתכן דגם ר"ש בן יהוצדק דרש ענין זה ממעשה דשאול שמצינו דנאמר בו ויהי כמחריש ויעל נחש וכו' דמדה כנגד מדה דהוא הי"ל לנקום ולנטור כנחש וכיון שלא עשה כן ויעל נחש כי למה ענין נזכר שם מלך בני עמון בפסוק אם לא לרמוז לנו דבר חכמה, (דף כ"ג ע"א) מ"ט דריש לקיש אי ס"ד דעבודה היא יש לך עבודה שכשרה בשני כלים, מוכרח לו' דר"ל סובר דגם לת"ק שאוסר הרמה בבעלי מומין אפ"ה לא הויא הרמה עבודה וא"כ קשה למה יהיה בעל מום פסול להרמ' והתורה לא אסרה בבעל מום אלא עבודה שכן כתוב לא יגש להקריב, ויש לו' דת"ק סבר דבעלי מומין אסורין לגשת למזבח כפסק הרמב"ם בס' המצות לאוין ס"ט ולא כסב' הרמב"ן שם שמתיר ע"ש וכמו שאמרו בתוס' בד"ה יש עבודה שכשרה בב' כלים דת"ק דפסל בעלי מומין להוצאה משום דסד"א וכי תעלה על דעתך שזר ובעל מום קרבים לגבי המזבח עכ"ד, (והנה דבריהם סתומים וכמ"ש הרב משנה למלך פ"ו מהלכות ביאת מקדש ע"ש) וה"ה דהוו מצו למימר דלסב' ר"ל בהרמה אוסר ת"ק מטעם הנז' ודו"ק היטב וראיתי להרב משנה למלך הלכות תמידים ומוספי' וז"ל דלר"א אליבא דר' יוחנן הוצאה לאו עבודה היא דהכי דייק דברי ר' יוחנן מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא כלו' דבהוצא' נחלקו אם הוייא עבודה וכו', ומיהו לת"ק פשיטא דהוצאה נמי עבודה היא שהרי בעיא ד' כלים ובעלי מומין אינם כשרים לה ודברי התוס' מוכיחים כן דדוקא לר"א הוצאה לאו עבודה היא אבל לת"ק הוייא עבודה ומ"ש התוס' דטעמא דת"ק דפסיל הוא מפני וכי תעלה על דעתך דבעל מום קרב למזבח הוא דוקא לר"ל דס"ל דלכ"ע הוצא' לאו עבודה היא אבל לר"י פשיטא דלרבנן טעמא דבעל מום פסול הוא משום דהויא עבודה, ולפי"ז אני תמה על הרמב"ם שכ' ואעפ"י שאין הוצא' עבודה אין בעלי מומין מוציאין אותו דמנ"ל דאין ההוצא' עבודה והדבר אצלי צריך תלמוד עכ"ל:

ודברי הרב אינם נראים מוכרחים כדי להקשות על הרמב"ם דמקום יש בראש לפרש דברי ר' יוחנן באופן זה דמחלוקת ת"ק ור"א הוא בהוצאה שאינה עבודה כלל לא כן הרמה דברי הכל דאין בעלי מומין כשרים דהא עבודה היא ובעבודה לא יש מי שיעלה על דעתו בשום פנים להכשיר בע"מ ולא שייך בו מחלוקת אבל בהוצאה שאינה עבודה פליגי ת"ק ור"א דת"ק סבר נהי דאינה עבודה בע"מ לא יכנס לגבי המזבח כלל ור"א אומר גזרת הכתוב שיהיה כשר הבע"מ להוצאה ומדברי התוספות ליכא הוכחה דהם לא נכנסו בפירוש ר' יוחנן כ"א בדברי ר"ל ודו"ק היטב, והרמב"ם ז"ל פירש דברי ר' יוחנן בדרך שכתבתי על היותו יותר מוסבר שלא יחלוקו רבי יוחנן וריש לקיש בשתים ואפושי פלוגתא למה לן, דאם נפרש דר"י ס"ל דגם הוצאה לת"ק הויא עבודה נמצא שחולק עם ר"ל בשתים הוצאה והרמה דהא שתיהם לר"ל אינם עבודה ולר"י שתיהם הוו עבודה וכשנפרש דר"י מודה דהוצאה אינה עבודה אפי' לת"ק נמצא המחלוקת דוקא בהרמה, ויש קצת ראיה לפירוש זה ממ"ש בגמ' לימא כתנאי דרוצה לומר דמחלוקת ר"י ור"ל הוא ממש מחלוקת התנאים ובברייתא לא דיברו כ"א בהרמה וא"כ אם נאמר דר' יוחנן ור"ל חולקים ג"כ בהוצאה א"כ לא אתיא מחלוקתם בתנאי ומש"ה הוכרח הרמב"ם לפרש דאף לת"ק לס' ר"י הוצאה לא הויא עבודה ודו"ק, וכתב עוד שם הרב מש"ל וז"ל עוד י"ל בסוגיא זו מהא דכתב רבינו בפ"ט מהלכות ביאת מקדש ה"י הטמא ובע"מ וכו' אינם חייבים אלא על עבודות שהזר חייב עליהם מיתה ולא על שאר העבודות עכ"ל, והנה פשיטא דבבעל מום דליכא מיתה אף בעבודה דזר חייב עליה מיתה כי ממעטינן מינה עבודות דאין הזר חייב עליהם היינו אפילו אזהרה ליכא, וא"כ כיון דבהרמה קי"ל דאין זר חייב עליה מאי האי דאצטריך קרא לרבות לר"א בעלי מומים דרבנן פסלי וכו' יע"ש, ודבריו ז"ל נפלאו ממני דפירושו בדברי הרמב"ם דבעל מום בשאר עבודות לית ביה אפי' אזהרה דבר זה קשה דלהרמב"ם ז"ל אפילו אם נכנס בעל מום לגבי המזבח ולהלן כ"ב אמה חייב מלקות אפי' בלא עבודה כמ"ש בפרק ו' מהלכות הנז' וא"כ כיצד נאמר דאפי' אזהרה לית ביה ואפי' אי מצית למימר דהכונה דמשום עבודה לא מחייב כ"א על ביאת מקדש זה אינו חילוק כיון שכשיעבוד ג"כ אינו חייב כ"א מלקות אחד לא יש מקום לחלק בזה, ועוד דתירוץ זה לא תוכל לאומרו כשתעיין בדברי המש"ל שכתב וכי תימא משום דהיכי