לי לישועה (על הש"ס) לח

קאמר רש"י דהא מוכרח דרב אסי חולק על ר' אלעזר דאלו ר"א אמר עובר בלאו ורב אסי לא קאמר כ"א אסור דוקא ומביא ראיה ממעשה דשאול ותקשה ומנא ידע שאול שזה אסור ודאי שסמך על פסוק, ולא יספר מרוב, וא"כ כיון דרב אסי אחרון הלכה כמותו, וא"ת למה לא הביא רש"י ראיה מכי תשא הרי יש כמה דחיות דשם מיירי בענין כל ישראל כמ"ש הפת"ע והמפרשים:

(שם) אר"י אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וכו' ואר"י כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח וכו', כתב הרב פת"ע וז"ל הקשה הרב תאוה לעינים צ"ע אמאי אצטריך לומר מטעמא דת"ח שאינו נוקם וכו' ותיפוק ליה מטעם מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולכך נענש כו' והאריך ודבריו קשים לשמוע חדא דאיך ס"ד דרב ישנו בנותן טעם לעונש שאול מכח מימרת ר' יוחנן דהיה קטן ממנו ור' יוחנן היה כותב לרב רבינו וכו' ואם הוא ידע מימרת ר' שמעון בן יהוצדק ומכחה יהיב טעמא לעונש שאול לא הי"ל להזכיר ר' יוחנן מאחר דרב אמרה מר' שמעון בן יהוצדק מוכרח דרב לא אמר אלא מפני מה נענש שאול ותו לא וכו', ואם כונת הרב להקשות על הש"ס דפירש טעמא דרב בהא דכל ת"ח וכו' תימא על הרב ז"ל דמה סימנא מצא ליה בש"ס לעולם דטעם רב פשוט דמלך אין כבודו מחול והש"ס סמך הא דכל ת"ח וכו' דשייך לזה ולאשמועינן דגם בת"ח לא טוב עשה למחול ואינו ת"ח וכו' עכ"ל הרב פת"ע והאריך להכריח שמימרת ר' יוחנן אינו מקושר עם מ"ש למעלה והוא ענין מופרד ובהורמנותיה דמר הוכחתו תמיהא לי טובא דנראה להרב דבר זה דרב יכריח דבריו מדברי ר"י שהיה קטן ממנו והלא דברי ר"י הם משם ר"ש בן יהוצדק שהיה רבו וכמ"ש התו' בנדה דף יו"ד ד"ה הא דרביה וכמו שנראה ביומא דף מ"ג ע"ב וא"כ רב שמע שמועה מר"י משם רבו ואם ר"י היה קטן ממנו קצת חזי מאן גברא רבא רשב"ן יהוצדק חתים עליה, ועוד ק"ל דסמוך ונראה אמרו בגמ' אר"י אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול משום שלא היה שום דופי דאמר ר' יוחנן אר"ש בן יהוצדק אין ממנין פרנס וכו' והרי שמואל אמר בחולין ד' צ"ה שהיה רביה דר' יוחנן וגם ר' יוחנן אמר על שמואל יש לי רב בבבל ואפ"ה שמואל אמר משמו מימרא הנז', וא"כ אין מזה הכרח לו' שהם שתי מימרות נפרדות ופשט הדברים נראים שכולם ענין אחד ומוכרח לו' כך כמו שנכתוב בפי' הגמ' לפקיד, ותחילה נדקדק לשון הגמ' מה זה שאמר מפני מה נענש שאול דהל"ל משום שמחל שאול על כבודו עלה נחש העמוני וכו', ועוד קשה מה היה העונש הלא שאול נצח לנחש העמוני וע"י נתקיים מלכותו בעיני העם ומה זה עונש שכר מבעי ליה, עוד קשה לפשט הגמ' דלמאי דמסיק דהא דת"ח דנקיט בלביה די לו בכך ה"ה במלך לא יקרא ראוי לעונש אי נקוט בלביה ומי הגיד לנו דשאול לא נקיט בלביה, ועוד יל"ד בפרש"י ז"ל על האי דנקיט בלביה שכתב ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק עכ"ל, קשה מה היה לו לרש"י דזהיר במליה לפרש את הידוע בשאינו ידוע, ומכח כל אלו הדקדוקים מוכרחים לפרש הגמ' בדרך זה דשתי המימרות יהיו לאחדים ולולא דברי ר' יוחנן בשם רשב"י לא היה יכול רב לו' דרשתו וכונת רב במה שאמר מפני מה נענש שאול ר"ל העונש שנפסקה מלכותו, ויהיב טעמא משום שמחל על כבודו והיכן מצינו שמחל על כבודו ובני בליעל וכו' ויהי כמחריש אבל אכתי לא איפרק מחולשא ראיה זו דילמא נקיט בלביה, לזה מביא ראיה ואמר וכתיב ויעל נחש הקדמוני ובסוף הענין ויאמר העם אל שמואל מי האומר שאול ימלוך עלינו תנו האנשים ונמיתם ויאמר שאול לא יומת איש וכו' הרי דלא נקיט בלביה דאי הוה נקיט בלביה אם בא אחר לנקום לקיום המשפט ישתוק כמ"ש רש"י ז"ל וכיון שלא שתק אלא שמיחה בהם ודאי לא נקוט בלביה, והראיה לזה מדברי ר' יוחנן שאמר כל ת"ח שאינו נוקם וכו' ומקשינן ומתריצנא דנקיט בלביה ושאול אפי' זה לא עשה, וכשתפרש כך לא שנא אם תאמר דעונש שאול היה בשביל מלך שמחל על כבודו לא שנא אם תאמר דמכח דין ת"ח נענש דמ"מ נלמוד למלך ממ"ש ר' יוחנן בת"ח שהוא כמו מלך מאן מלכי רבנן בי מלכים ימלוכו וא"כ לא תקשה קושיית הרב תאוה לעינים אלא דלקושטא דמלתא אני שמעתי ולא אבין מאי קשיא ליה להרב ז"ל דמהא דמלך שמחל על כבודו לא שמענו אלא שהאחר יהיה ראוי לעונש ע"י גדולי המלכות, אבל שהעלך יהיה ראוי לעונש לא שמענו וכ"ש לעונש גדול כזה לאבד מלכותו, אבל מדברי ר"י שמענו עונש גדול שהת"ח מאבד את