לי לישועה (על הש"ס) לז

בידי ודברים ככתבן קשים לשמוע, דאם רוצה לומר דטעמא דאחויאו ליה סיוטא בפעם שנית היה דאמר עצמות הרי בפעם שנית אמר עצמות ולא אחויאו ליה ולא מידי ונתפייסו כשאמר מלך ישראל, ועוד דמפשט הגמ' משמע דאחויאו ליה סיוטא דוקא על מ"ש מלוכלך בטיט וכו' ולא קבילו מניה עד ששאל מחילה בכבוד גדול אבל לשון עצמות אינו נראה לגנאי וצריך לראות הדברים במקומם אולי הרב הכריח זה ממקום אחר וכעת לא הבינותי, אח"ז ראיתי להרב עין יעקב שכתב שבפעם ב' לא אמר עצמות ונראה שהי' לו גירסא אחרת, ויתכן שגם להרב תאוה לעינים הי' לו ג"כ הגירסא כך אלא שקשה דמדברי מהרש"א נראה שהוא אמר עצמות וא"כ הי' להם להרבנים הללו להעיר על דבריו ודו"ק היטב (שם ע"ב) אלא דכתיב ויפקדם בטלאים, כתב הרב פת"ע וז"ל ומ"ש התוס' דלפי הפשט טלאים שם מקום הנה אמת דמאן דלא ידע דרשת חז"ל מה יפרש בטלאים אם לא שם מקום והגם כי לפי הדקדוק הול"ל בטלאים בשו"א כמ"ש הרב כלי יקר מ"מ צריך לידחק כמו שנדחק רד"ק וכו' עכ"ל, ואין ספר רד"ק מצוי' אצלי לראות מ"ש, אבל לע"ד נר' דלא יש דוחק לומר בטלאים בפת"ח תחת הבי"ת כי שם המקום הי' נקרא הטלאים בה"א הידיעה, לא טלאים, ואפשר כי שם היו סלעי' הרבה דומים לטלאים או ענין אחר אשר ממנו נמשך שמו, וא"כ כשתאמר פלוני היה בטלאים לא תוכל לומר בשו"א ב"א בפת"ח כמו השידים שנאמר עליהם בשידים בפתח ולא בשו"א כי לא יתכן לו' בשו"א כלל, ובחגיגה דף ה' ע"ב אמרו במסתרים תבכה נפשי מקום יש לו להקב"ה ושמו מסתרים ושם ג"כ בפת"ח:

(שם) שאול באחת ועלתה לו מאי היא מעשה דאגג, כתבו התוס' ישנים קשה לר' דבשאול ג"כ שתים שמתחי' קודם מעשה דאגג כבר ניחם הקב"ה כשהקריב העולה ואמר לו שמואל בקש ה' איש כלבבו וההוא הו"ל לאתויי ואו"ר דאז לא הפסיד המלוכה לגמרי שאז לא היה בדעת הקב"ה להעבירה אלא ממנו ולא מבניו אבל במעשה דאגג העבירה גם מבניו עכ"ל, וקשה על דבריהם ז"ל דהא מצינו בשמואל א' כ"ח שכתוב ויאמר שמואל ולמה תשאלני וכו' ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך ה' היום הזה, הרי דטעם שניטלה המלכות ממנו היתה על מעשה אגג:

ולולי דבריהם היינו יכולים לו' דבמעשה העולה ניטלה המלכות מזרעו דוקא וכן מדוקדק בלשון הפסוק דשם נאמר ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר ציוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום בקש ה' איש כלבבו וכו' הרי מבואר דעסיק בקיום המלכות לעולם והיינו לזרעו ובעון זה ניטלה מזרעו אבל לא ממנו כל ימי חייו אבל במעשה אגג ניטלה אפי' ממנו כמש"ה בפי' על כי לא עשית חרון אפו בעמלק על כן היה לך הדבר הזה, א"נ היה אפשר לתרץ קושיית התוס' דאותו הגזר דין דמעשה העולה היה יכול להבטל בתשובה, ועל כן כשבא שמואל לצוותו על השחתת עמלק א"ל ועתה שמע לקול דברי ה' ופרש"י פעם א' נכשלת ועתה הזהר בעצמך ואפשר שאמר לו שיעשה תשובה כי ועתה מורה על התשובה כמו שכתבו המפרשים ואם ישמע לקול דברי ה' תתבטל הגזרה:

ואפשר דמשום זה אחר שחטא במעשה אגג נאמר לו קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך שנתנה לדוד בהחלט לא כן על מעשה העולה נאמר בקש ה' איש כלבבו כאדם האומר כבר מזומן מי שיקבל המלכות מידך אם לא תחזור בך ומ"מ לא היתה הדבר תלוי אלא בתשובה וכיון שבמעשה אגג לא תקן נטלה ממנו בהחלט, וע"כ יאמר באחת ועלתה לו היינו מעשה דאגג כי באותו מעשה היה תלוי אם יתקיים מלכותו או לא וק"ל:

(שם) אר"י אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה שנאמר ויפקדם בבזק מתקיף לה רב אסי וכו' אלא מהכא ויפקדם בטלאים אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו וכו'. והנה רש"י בפי' שמואל א' ט"ו כתב ויפקדם בטלאים וכו' משום שאסור למנות את ישראל שנאמר ולא יספרו מרוב עכ"ל, ולכאורה קשה למה ליה להביא פסוק אחר אשר לא נזכר בגמ' ומי סני פסוק לא ימד ולא וספר שאמר ר"א ולמה לו להביא פסוק אחר, ואחר העיון בגמ' נראה דיפה