לי לישועה (על הש"ס) לה

הכי בשעה זו כי לא לחנם אמר לו ענין זה באותו מצב, ועוד י"ל דלא קאמר דריש לקיש יהיב ליה ידים ויתכן לומר דר"ל לא רצה ליהנות משונה הלכות וכמו שמצינו במגילה דף כ"ח דכששמע ההוא גברא שהיה שונה הלכות א"ל שדי בר לקישא למיא כדי שלא ליהנות מבעל תורה וא"כ הכא דרבב"ח היה ת"ח גמור כ"ש שלא ירצו ליהנות ממנו על כן לא לקח ידו ושלא לומר לו בפירוש טעם הדבר אמר אלהא סנינא לכו והשיאו לדבר אחר שלא לגלות חסידותו ומ"מ האגדה שאמר לו שייך לענין ממש דרבב"ח מאי טעמא רצה ליתן לו יד כדי ליתן לר"ל כח לעלות שאינו דומה כח האחד לכח שנים, וא"כ מזה יבין כמה כח המרובין העושים דבר אחד, וא"כ אם היו עולים מבבל כל היושבים שם לבנות הבית בודאי כחם גדול כחומה הזאת אשר אבן על אבן מתדבקות בחוזק גדול ואז היו בונים טירת כסף, לא כן כשעלו קצתם לא היה להם כח כ"כ גדול, ומוסר זה יבין אותו רבב"ח מההוא עובדא עצמו שרצה ליתן כח לריש לקיש וק"ל. (דף י"ד ע"א) מאן תנא אר"ח דלא כר' עקיבא דאי ר"ע הא אמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו והיכי עביד עבודה, וכתבו התו' ישנים וז"ל הקשה הרב אלחנן דילמא דתנא דידן לית ליה הזאה כל שבעה ומשום הכי עובד וא"כ היכי אתייא דלא כר' עקיבא עכ"ל, וכוונתם מפורשת דאמרינן לעיל דף ח' דתניא אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה דברי ר"מ ר"י אומר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד ר"ח סגן הכהנים אומר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל ז' כ"ג ביוה"כ אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד, וא"כ אפשר דתנא דידן ס"ל כר"י ור' חנינא דאין מזין עליו אלא ג' וז', ואם כן הא דאמר כל שבעת הימים הוא עובד עבודה היינו אותן הימים חוץ מג' וז' ולאו דוקא כל שבעת הימים אלא הימים שיכול לעבוד באותן הימים זהו כונת התוס' אלא דמוכרח לומר דלפי"ז לא היה יכול לעבוד כ"א ב' ימים ראשונים, דמיום ג' ואילך שנטמא בהזאה הרי הוא טמא ואינו יכול לעבוד שהרי כדי ליטהר מטומאת מי חטאת צריך טבילה והערב שמש ולא מצינו שהיה טובל בג' או אחריו עד יום ז' וא"כ הרי נשאר בטומאתו מג' ואילך וא"כ ק' על פירושם לו' דהמשנה שאמרה כל ז' הימים לא יהיה כ"א על ב' ימים מהז' דוקא והוא דוחק גדול וכל כי האי נדחוק להקשות על הש"ס:

ואפשר ליישב דכונת התוס' דהוה מצי למימר דאתייא כר"ע ור"ע ס"ל כר"י דמזין עליו דוקא ג' וז' וביום ג' אחר הזאה יטבול ולא יעבוד באותו יום וגם בשביעי לא יעבוד, וכי תקשה הרי אמרה המשנה כל שבעת הימים וכו' דמשמע כל השבעה הא לאו תברא היא דמצינן למימר כמש"ל בדף ח' ע"ב דאפי' למ"ד מזין עליו כל שבעה בצרי להו תרי יומי יום שבת ויום ד' ע"ש ואפי"ה קאמר כל ז' כ"ה הכא ודו"ק:

(דף י"ח ע"ב) אי הכי מאי לעולם חמש קשיא לכאורה קשה טובא דקארי לה מאי קארי לה, אבל אחר העיון אפשר לומר דאדרבא מה שהניח בקושיא הוא משום דלא חש להשיב וכמ"ש בעלי הכללים דיש מקום לומר דמ"ש ר' לעולם חמש כונתו בזה להראות דפוסק כר"י דהגפת דלתות יש לו שכר שתי לחמים ולאפוקי מרבנן שאמרו שמחצית הלחמים הם ששה דלא יש להם הגפת דלתות וא"כ אם ר' יסבור כרבנן וגם יש לו דרשת מחצה לאהרן ומחצה לבניו אם כן יש מציאות שיקח הכ"ג ששה למעט זה בא ר' ואמר לעולם חמש בכל האופנים שתמצא לא יש יותר ובזה הורה שפוסק כר"י והזכיר הברייתא שמו של ר' בסוף אעפ"י שכל הברייתא הם דברי ר' להגיד לנו שזה אינו מוסכם שלעולם חמש שהרי רבנן דר"י חולקים ע"ז ודו"ק היטב כי נכון, ועיין להרב ר' דוד פארדו ז"ל בלמנצח לדוד מאמר עיס"ה קושי"ת שמתרץ כל קשיא שאמרו בתלמוד שתירץ בדרך אחר ממה שכתבתי אבל לפי קוצר השגתי דבריו ז"ל דחוקים יע"ש:

(דף י"ט ע"ב) תנא לא היו וכו' אלא בפה ומה היו אומרים אם ה' לא יבנה בית וכו' מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה וכו' תניא א"ש אומר אף בגבולין היו עושים כן אלא שהיו חוטאים א"ל אביי תרגמה נהרדעא דא"ל אליהו וכו', אפשר דמעש' זה של נהרדעא נרמז באותן פסוקי' שהיו אומרים לפני כ"ג ורומזים על העתיד להיות בענין שהמשורר מתאונן שאם הקב"ה ברוב חסדיו לא יבנה בית האחרון שוא עמלו והטעם אם ה' לא ישמר עיר כשהיו קמים כל הלילה ולא היו ישנים שלא יחטאו ולא יבואו לידי עבירה אותה השקידה לשמור הכהן גדול שלא יישן שוא היתה כי שוא לכם