לי לישועה (על הש"ס) לד

כשהזו ביום ג' הרי טהר ואח"כ חוזר ונטמא במי חטאת ביום ז', זה לא ניתן ליאמר דהתורה אמרה יטמא ז' ימים וא"כ כשהזה בג' לא יוכלו המים לטהרו מטומאת מת שהרי עדיין הוא בטומאת מת בגזירת הכתוב ז' ימים, וא"כ צריכים אנו לומר דהמי חטאת יכולים לטמא הטהור בהזאת יום ג' אבל לא להפך לטהר הטמא שהתור' אמר' יטמא ז' ימים וא"כ דברי הרמב"ן ז"ל עולים כהוגן דאם נגע במת צדיק הרי הוא טהור ונטמא בהזאת יום ג' וזה ברור שמי חטאת מטמאין אבל במציאות האחר במות אדם רשע לא מצית למימר שהזאת יום ג' טיהרו שהרי טומאתו עליו ז' ימים ולכן בהיות טומאתו בו אין המים מטהרים אותו בגזירת הכתוב עד מלאת לו ימי טומאתו ולקמ"ד ע"ד הרמב"ן, אלא דאי קשיא על הרמב"ן הוא שדבריו אינם עולים על פי הדין אפי' לסבר' ר' עקיבא דאמר דהזאה מטמאה (ורבנן חולקים עליו ע' די"ד) דהרי מה יש אם הזו על מי שנטמא בצדיק ביום ג' ונטמא במי חטאת כשיטבול ביום הז' ויעריב שמשו הרי הוא טהור בלי צורך הזאת ז' וצ"ע:

(שם ע"ב) בתוספות ד"ה דאי ר' חנינא סגן הכהנים וכו' דאל"ה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וכ"ש דאין ישינים בה וכו', קשה לכאורה על דבריהם דמשמע דכ"ג פחות במעלה ממלכי בית דוד והלא מצינו ביחזקאל מ"ד את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני ה' מדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא ופירש"י נשיא וחשוב ואין דרכו לישב ולאכול עם שאר הכהנים בלשכות, ואח"ז כתב את הנשיא כ"ג נשיא הוא ומחשיבותו יהא רשאי לאכול בשר ולחם קדשים באותו שער שפותחים לו בשעת אכילתו עכ"ל, וזה מיירי באולם עצמו שהוא יותר מקודש מן העזרה וא"כ היו יושבים הכהנים, וכן מצאתי בס' תבנית היכל או' ק"ג בפרק מ"ז שכתב בשם מלחמות יוסיפון ז' י"א וז"ל כסאות של בדיל היו נתונים בעזרה לשבת בהם הכהנים לעת הצורך כאשר את קרבניהם יקריבו עכ"ל, והמחבר הקשה ע"ז מההיא דאין ישיבה בעזרה ע"ש, ואפשר לומר דלא נאמר זה אלא לגבי ישראל אבל לא לכהנים, א"נ אע"ג דלא היה מותר להם לישב היה שם פעמים שהותר להם לצורך עבודתם וכ"ש לכ"ג שהותר לו לישב באולם לאכול כמ"ש רש"י ביחזקאל ואחר שכתבתי זה ראיתי בתוס' לקמן דף כ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה בעזרה שכתב וז"ל תימא דאמר בזבחים ומה יושב שאוכל אם עבר חלל והיכי אכיל הא אין ישיבה בעזרה וכו' וי"ל וכו' א"נ אומר ר"י בר אברהם דאע"ג דאין ישיבה בעזרה וכו' הני מילי לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא וכו' א"נ י"ל היינו טעמא שמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים והיינו מיושב וכו' ע"ש, ואם כן ליכא קושיא מההיא דיחזקאל דאיירי באכילת קדשים, אלא דלתירוץ הר"י בר אברהם דכל שהוא לצורך עבודה משרי שרי א"כ כ"ג בלשכת פלהדרין למה לא יוכל לישן הא צורך עבודה הוא, אלא דיש לדחות ולו' דהכנת עבודה היא ולא צורך דיכול לישן במק"א וזה פשוט ובתוספות סוטה דף מ' ע"ב ד"ה והאמר מר אין ישיבה בעזרה וכו' כתבו בשם מדרש שוחר טוב וז"ל א"ר אמי אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה מהו וישב לפני ה' שסמך עצמו לכותל ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל לכ"ג שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא א"כ מהו וישב שישב עצמו בתפילה והקשו שם בשם ר"י אם לכ"ג היתה ישיבה א"כ מאי מקשה הכא והא אנן בכ"ג קיימינן וכו' עכ"ל, ולא הבנתי קושיית התוס' דודאי הש"ס דידן ס"ל כר' חייא דאמר שם בשוחר טוב עצמו דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ומסתמא חולק על ר' אמי גם בזאת דיש ישיבה לכ"ג, והראיה לזה שלא הביא בגמרא כי אם דברי ר' חייא ולא הזכיר דברי ר' אמי כלל דלא נראו בעיני מסדרי התלמוד וצל"ע כעת, ולפי מש"ל בשם תוס' דיומא דף כ"ה דבשעת עבודה או אכילת קדשים שפיר דמי לישב א"כ אפי' נימא דמ"ש ר' אמי לכ"ג יש ישיבה הוא מוסכם וגם ר' חייא מודה בזה ליכא וקושיא על הש"ס דאה"נ בשעת עבודה או אכילה, אבל בשעת קה"ת ביו"כ שהיה הכ"ג יושב כדדייק הגמ' בסוטה וביומא לא הויא צורך עבודה כלל ודוק, (דף ט' ע"ב) ריש לקיש הוה סחי בירדנא אתא רבב"ח יהיב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו כתיב אם חומה היא נבנה עליה כו', יש לדקדק אמאי קאמר ליה