לי לישועה (על הש"ס) לג

רביעי בשבת יהיה בעל הזאה ג' ימים דהא ע"כ שלישי בלא שביעי אינו כלום וגם שביעי בלא שלישי אינו כלום כמו שפרש"י א"כ בשלמא כשחל יום ד' בשבת ניחא אבל כשחל יום ב' שלו בשבת ע"כ יהיה בטל יום שני משום שבת ויום רביעי וגם יום ששי דכיון שלא הזו עליו בשני ע"כ לא היה הזאת ג' כי היכי דלהוי ליה הזאת ז' שהוא יום ששי דהא ז' בלא ג' אינו כלום וכן כשחל יום א' בשבת ע"כ יבטל ג' ימים דהיינו יום א' ויום ד' וגם יום חמישי שהוא שביעי שלו דע"כ לא היה הזאה בג' דהיינו יום ראשון כי היכי דתהוי ליה שביעי שלו ביום ה' וגם כשחל יום הששי בשבת א"כ יבטל ג"כ יום השני שהוא שלישי ויום ששי הוא שביעי שלו וכן כשחל יום שבת בשאר ימים ע"כ יבטלו ג' ימים דהיינו יום א' של שבת ויום ד' וגם יום א' כנגד השבת דמתבטלת בו הזאה, וכיון דליכא הזאת שלישי ע"כ ליכא הזאת שביעי כמו שפרש"י ודו"ק היטב ודפח"ח עכ"ל:

והנה הרמב"ם פסק בה' פרה אדומה וגם בהל' קרבן פסח פ"ו ה"ו שאם חל שביעי בשבת שמזין עליו יום שלאחריו ולא אבד הזאת ג', וא"כ מ"ש החכם הנז' דכשחל שבת ביום חמישי או ששי או ז' שגם צריכים לבטל הזאת יום ג' שקודם לו ליתא להרמב"ם שהרי הזאת שביעי יש לה תשלומין, ונ"ל דגם אפשר לומר לצד השני של קושית החכם הנז' שהקשה שאם חל שבת ביום ראשון או ב' או ג' תתבטל ג"כ הזאת שביעי שכנגד אותה הזאת שלישי שלא נעשתה בשבת יכולים לו' שכיון שביום ג' שהיה שבת לא הזו מכח תקנת חכמים שיכולים להזות עליו למחרתו ויעלה לו כאילו הזו בג' שהיה שבת ולא יאבד הזאת שביעי משום זה וכמו שמצינו בשביעי כשחל בשבת מזין למחרתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל אעפ"י שהוא שמיני ולא איבד הזאת ג' אעפ"י שנתרחקה חמשה ימים במקום ד' שהיה ראוי להיות בין הזאת ג' לשביעי ואפי"ה שפיר עולה לו, ה"ה הכא כשביטל הזאת ג' משום שבת שיזו למחרתו ויעלה לו כאילו הזו עליו בשלישי ואעפ"י שנתקרבה ההזאה ליום ז' יום א' כמו שכשנתרחקה יום א' לא ביטלנו טהרתו, ה"ה כשנתקרבה יום א' יעלה לו, ובזה לא קשה קושית החכם על רש"י:

וענין זה נ"ל מוכרח דאל"כ לר' יוסי דמזין שלישי ושביעי דוקא אם חל אחד מהם בשבת היו מבטלים כל ההזאות, וכי תימא אה"נ זה לא יתכן לומר כלל שהרי לא יניחו כ"ג בלא הזאה בהיות שהיה תיקון בידם להפרישו יום אחד קודם דהיינו יום ב' בתשרי, כדי שלא יבא שלישי בשבת, וא"כ היה ראוי להפרישו קודם כדי להזות עליו, דלכתחי' גם ר' יוסי מודה דצריך להזות בזמנו, וכי תימא דאין אנו יכולים להפרישו קודם דגמרינן ממלואים דהוה ז' ימים דוקא ולא קודם, מ"מ לעולם יותר טוב להפרישו יום א' קודם מלבטל ההזאה, דהפרישה קודם אינה מזקת, דהרי מצינו בגמ' לעיל דאמר מפרישין שעה א' קודם בין השמשות ושעה ביום נקרא יום, הרי דיכולי' להקדים מפני צורך, וא"כ קשה לר' יוסי למה לא אמר כשחל שבת ביום ג' או ז' שיעשו תיקון זה להפרישו קודם אלא ודאי דאפי' אם חל שבת בג' מזין עליו למחרתו ואח"ך בשביעי שלו ושפיר מעלי ודו"ק:

(שם) כתב בס' פלפלא חריפתא וז"ל איתא ברמב"ן טעם למה צותה תורה להזות על טומאת מת שלישי ושביעי משום שהצדיקים במיתתן אינם מטמאין ומי חטאת שנפל על אדם טהור מטמאתו נמצא דכשהזה עליו ביום הג' לטומאתו אפשר שלא היה טמא מתחילה שזה המת שנגע בו היה צדיק, נמצא עתה הוא טמא מחמת מי חטאת שנפלו עליו להכי מזין עליו גם ביום השביעי לטהרו מאותה טומאה עכ"ל הרמב"ן ז"ל, ומקשים העולם דילמא היה איפכא דזה המת שנגע בו היה רשע ונמצא זה שנגע בו היה טמא וכשהזו עליו בג' נטהר וכשחוזרים להזות עליו ביום ז' נעשה טמא מחמת מי חטאת שנפלו על אדם טהור, ונראה לתרץ דכך עושים דאחר הזאה ראשונה הולך זה האיש וחוזר ונוגע בקבר של זה המת שנגע בו כבר נמצא ממ"נ הוא טהור אי הוה רשע שפיר הוא טהור דהא קודם הזאת שביעי הוא נוגע, ואם היה צדיק אפי"ה הי' טמא מהזאה ראשונה מכח מי חטאת שנפל עליו כדלעיל, נמצא עכשיו שמזין עליו ביום הז' הוא טהור וק"ל עכ"ד, והנה אגב חורפיה משוי לשבח דברים שאין להם טעם דעשה תולדה מדעתו חדשים מקרוב באו לא שערום בש"ס ופוסקים כי בין הזאת ג' לז' צריך ליטמאות פעם אחרת באותו מת, וזה פלא דהא נשאר טמא עוד שבעת ימים אחרים וצריך פעם אחרת הזאת ג' וז' ומה הועיל וכל כי האי ריתחא לתרץ קושית העולם, וכל הרואה יראה דעולם הזה עולם התהו הוא דמאי דאמרי דאי נגע במת רשע