לי לישועה (על הש"ס) ל

ספירות, ובאו ששה רומזות באות וא"ו שש קצוות וא' הוא כנגד המלכות וקל להבין, ואם שגיתי ההי"ב:

ועוד יש לדקדק למה נקרא זאת המסכתא בלשון תרגום ולא מצינו אחרת שנקראת בלשן זה כי אם בלה"ק, ואין ראיה קמא ומציעא ובתרא כי אלו המסכתות בהיות כמעט כולם ענין אחד דיני נזיקין חילקו אותם לג' בבות כדרך ג' פרקים, והשם שלהם חוזר לשם נזיקין שהוא שם הסדר, וגם אין ראיה מגיטין וכדומה, שלא מצינו שם בלה"ק והוצרכו לתרגום, ועוד יש לחקור למה לא אמרו השם כולו יומא דכפורי, וכמ"ש במק"א מעלי יומא דכפורי וכיוצא, ואפשר לתת טעם במ"ש הגמרא דברכות דהמלאכים אינם יודעים או אינם נזקקים ללשון תרגום וא"כ כיון דאמר לקמן ד' כ' ע"א דהשטן בכל יומי דשתא כמנין השט"ן אית ליה רשותא לאשטוני, וביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאשטוני משו"ה כשהיו רוצים ללמוד מסכתא זו נתייראו שהשטן יטפל עמהם ביותר בזוכרו כי באותו יום לא יוכל עמהם, ויעשה כל טצדקי למונעם בלימוד בימים שיש לו שליטה, ע"כ קראו למסכתא בלשון תרגום, ובלשון קצרה דאם יאמרו יומא דכיפורי משתמע קצת בל' יום כיפור, ואפי' זה לא רצו שמא יבין השטן וע"ז אמרו דוקא יומא בל' תרגום, להיות בטוחים שהשטן לא יעכבם, והטעם שירצה לעכבם הוא חזק מאד, שהרי אמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו' וא"כ העוסק בדיני כפור וסדר העבודה ודאי הלימוד מכפר, כמו שיום כפור מכפר וא"כ נפקא ליה הפסד גדול לשטן שיעשו כל הימים כיום כפור שאין ליה שלימה בהם ע"כ רבינו הקדוש ערום יעשה בדעת לקרות המסכתא יומא בל' תרגום, וק"ל, (דף ג' ע"ב) הא דידיה הא דרביה כתוב בתוס' בנדה דף י' ע"ב הדא דקאמר התם אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק וכו' וקאמר תלמודא הא דידיה והא דרביה, ואמרו התוס' וז"ל משמע שהיה רבו ובפרק זה בורר דף כ"ו קרי ליה ר"ל לר"ש בן יהוצדק רועה בקר ולא היה מוחה ר' יוחנן ואומר ר"ת דתרי הוו עכ"ל ומכאן יש להעיד על מ"ש הרב החסיד ביד מלאה סי' רי"ד וז"ל קאמר בדוכתי טובא בגמ' הא דידיה והא דרביה, ולא היה תלמידו ולא הכירו ומשום דקאמר אותה המימרא משמיה קרי ליה רביה ומביא הרב י"מ ראיה משמואל שאמר משם ר' אליעזר ור' יוחנן משם רשב"י, והם לא הכירום, וגם הביא ראיה מדאמר ר' אליעזר משם ר' ישמעאל וקאמר הש"ס הא דידיה והא דרביה ור' אליעזר לא הכיר את ר' ישמעאל עכ"ד, וקשה מהתוס' דנדה שהכריחו שהיה ר"ש בן יהוצדק רבו דר"י מדקאמר הגמ' הא דידיה הא דרביה, והקשו ע"ז מפרק זה בורר, והוצרכו לתרץ דתרי ר"ש ב"י הוו ולמה לא תירצו דיתכן שיאמר בגמ' הא דידיה הא דרביה אפי' שלא היה תלמידו, ומכח זה בהורמנותיה דמר אדקידה מחוינא לעפרות זהב לו אמינא דיכולים אנו לומר דבכל מקום שאמרו חכמים הא דידיה הא דרביה, מוכח דהוא רביה ממש וכמ"ש התוספות, והראיות שהביא הרב הנז' כנגד זה לאו תברא היא ומצינא למימר דמ"ש ר' יוחנן בשם רשב"י ושמואל בשם ר"א אעפ"י שלא הכירום, הכונה היא ששמעו דבר זה מרבם בשם רשב"י ור"א וראיה לזה הוא מאותה עצמה שהביא הרב דרבי אלעזר אמר משום ר' ישמעאל וידוע דר' יוחנן רבו מובהק דר' אלעזר וכמ"ש בקדושין דף צ"ו שאמרו לר' יוחנן ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא ע"ש, ובשמעתין מוכח דר' ישמעאל רביה דר"י הוה, א"כ פשיטא שזה שאמר ר' אלעזר בשם ר' ישמעאל שמעה מר' יוחנן רביה, וממילא לעולם יכולים לומר דמ"ש בתלמוד הוא דרביה היינו רביה ממש ואע"פי שלא יהיה רביה מובהק רבו קצת מ"מ הוא וכדברי התוס' דנדה הנ"ל וכפשט הדברים עצמם, וכאשר יהיה האופן שאומר הש"ס הא דידיה הא דרביה ובעל השמועה היה קדמון הרבה כאותה של שמואל שאמר משם רבי אליעזר כוונת הש"ס ששמועה זו שהיא משם רבי אליעזר שמעה שמואל מרבו בשם ר"א אבל בשאר דוכתי ר"ל רבו ממש ודו"ק:

(דף ד' ע"א) בתוספת ד"ה תניא כותיה דר"י וכו', אבל תימא לי מאי קמייתי מהא דתניא כותיה דר"ל דילמא ר"י אמר לך אנא דאמרי אפי' כר' יוסי וכו', ולכאו' קשה למה אינם מקשים עוד קושיא יותר גדולה ושלא יספיק לה התירוץ שתירצו, והוא דמאי ראיה מייתי מהברייתא לר"ל דילמא לעולם ר"י הגלילי לא אמרה אלא לסיני לקבלת התורה ולא ללמוד ממנה