לי לישועה (על הש"ס) כח

כי הה"א אחרונה שבשם הוא מורה על מדת המלכות שביום ר"ה והיא ניתוספה ליוסף ונעשה מלך וכו' וכן ליהושע עכ"ד, והקשה עליו הרב ארץ יהודה הביאו בספר עיני כל חי וז"ל ותימה דביהושע הוא היו"ד ולא הה"א, ורצה לתקן על דרך האמת כי ה"א אחרונה שבשם נחלקה לד' יודין ע"ש, ואהמ"ר נראה דדברי מהרש"א אעפ"י שכתב בקיצור כאשר יראה הרואה הם פשוטים כי ליהושע ניתוסף אות יוד שניטלה משרה וזה מבואר במדרש שהיתה היו"ד עומדת לפני הקב"ה ואומרת נטלתני משמה של הצדקת וכו' הביאו הרב מדב"ק וכמש"ל וזהו שכיוון מהרש"א ואח"ך ליהושע שניתוסף היו"ד, וגם מ"ש לסוף וכן ליהושע הכוונה דביום ר"ה שרומז למידת המלכות ניתוסף הה"א ליוסף שרומז למדת היסוד וכן ליהושע הרומז ללבנה ניתנה לו היו"ד ודו"ק והב"ן, (דף י"ז ע"א) חזייה דהוה חליש ליה עלמא אמר צביתו ליה זוודתא, הקשה הרב עין יעקב וז"ל ק"ק דאיתא בת"ה להרמב"ן והובא בב"י בי"ד סי' של"ט כללו של דבר כל שהוא עסקי המת אין עושין לו עד שתצא נפשו וצ"ע עכ"ל, והרב פ"ע הביא דבריו וכתב וז"ל ויראה דקמ"ל דמ"ש צביתו ליה זוודתא היינו שיקנו תכריכין כמ"ש רש"י לא שיתקנו אותם והרבה אנשים קונים להם תכריכין כשהם בריאים ושומרים אותם כמה שנים וכו' עכ"ד, וכן בספרו מראית העין הביא דברי הרב עין יעקב וכתב בשם מהר"ח ביגדי ז"ל דלקמ"ד דהכא בתכריכין מיירי והמנהג דכמה בריאים עושין להם מחיים ואינם חוששין כי הם ראויים להם בחיים שלובשים ביה"כ עכ"ל, וכתב עוד ואחרי כותבי נזכרתי שאני הדל כיונתי לדבריו וכתבתי כן בפתח עינים וכו' יעו"ש, ודברים הללו נפלאו ממני אהמ"ר דלכאורה דברי הרב פתח עינים חלוקים ממ"ש מהרח"ב דהרב פ"ע לחלק יצא בין עשיה לקניה לא כן הרב חנינא ביגדי ז"ל מבואר בדבריו דגם עשיה מתיר ומביא ראיה ממנהג העולם שעושים ולובשים וא"כ לא אתייא כמני"ר הרב פ"ע ועוד קשה לי טובא דהרואה דברי הרמב"ן שהביא הב"י בו"ד סי' של"ט בעיניו יראה דאין מקום לתירוצו של מהר"ח ביגדי ז"ל שכתב וז"ל כללו של דבר כל שהוא מעסקי המת אין עושין לו עד שתצא נפשו וכל זה אינו אלא על החולים כדי שלא תטרף דעתם עליהם אבל הבריאים והחזקים העושים קבריהם ותכריכיהן לעצמם לכבודם אין חשש בזה כדאמרינן במנחות גבי כלי קופסא בזקן שעשאן לכבודו עכ"ד הרי מבואר דאין להביא ראיה ממנהג הבריאים כי הרמב"ן אינו מקפיד כ"א על החולים שמא ישמעו מאיזה דיבור וא"כ נראה ג"כ דאין לחלק בין קניה לעשיה כתירוץ הרב פ"ע ז"ל דאין ראייתו מן הבריאים ראים לפי מ"ש הרמב"ן בפירוש ועוד דמה שנסתייע הרב מדברי רש"י לא מצאתיו דלשון רש"י כך היא הכינו לו צדה לדרך מה היא צידת המתים תכריכין עכ"ל ולא הזכיר קנייה וצ"ע, ומעתה קושית הרב עין יעקב קושיא אלימא היא ויתכן לתרץ ולומר דרב פפא לא אמר להם צביתו ליה זוודתא כ"א לרמז בעלמא שיבינו שאין לו תקוה שיחיה כלל ולא כדי שיעשו התכריכין דאם זה היה רצונו לומר להם לא היה אומר בלשון מליצה צדה לדרך כ"א בפירוש יצוה להם שיעשו התכריכין אלא ודאי דהוא היה רוצה דוקא לרמוז להם שבודאי לא יתרפא מחוליו ועל כן הוא אמר להם בלשון הזה ודו"ק:

(דף כ"א ע"ב) בקש קהלת להיות כמשה יצאת בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, אפשר לרמוז בדרך הלצה דמצינו שהתחיל שלמה ספריו בר"ת משה דהיינו משלי "שיר "השירים ר"ת משה אבל לכשתדוק לפי האמת לא יש כ"א מ"ם ושי"ן דשיר השירים כולו שם אחד ואין ראוי ליקח כ"א שי"ן דוקא וכשכתב ספר קהלת בקש להיות כמשה שכבר כתב ב' ספרים ר"ת שלהם משה ולזה השיבו לו שהאמת אינו כך שהרי ספר קהלת הוא מתחיל בתיבת דברי וא"כ ר"ת ג' הספרים הם שמ"ד אחד פחות ממשה לרמוז שהיה למשה מדרגה א' עליו שהיה יודע סוד פרה אדומה כמ"ש חז"ל שהוא גימטריא שמ"ד עם התיבות והכולל וזהו שאומר וכתוב יושר כשתכתוב שם הג' ספרים ביושר וכראוי להכתב תמצא אחד מתחיל בתיבת דברי שהוא קהלת א"כ הר"ת שלהם אינו משה אלא שמ"ד שהוא פחות וזהו האמת שמעלתו פחותה ממשה וכן תמצא ס"ת וכתוב יושר דברי אמת הוא תרי"ב שכן שלמה השיג לסודן של תרי"ב מצות וחסר לו אחת למנין תרי"ג שידע משה שהוא לא ידע סוד הפרה כמש"ל, והנה כתוב בילקוט משלי דשלמה התענה מ' יום להיות כמשה דכתיב ביה ויהי שם עם ה' ארבעים יום ומשו"ה מ' דמשלי רבתי עכ"ד ויתכן דמשום זה נרמז שם משה בתיבת תחילת וסוף ספר