לי לישועה (על הש"ס) כה

אמרו ליה לגמור לן מר מעשה מרכבה א"ל אגמרון לי מעשה בראשית בתר דאגמרון אמרו ליה לגמרון מר במעשה מרכבה אמר להו תנינא דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקים מדבש יהיו תחת לשונך. לכאורה קשה לומר דרב יוסף לא השיב להם שלא היה רוצה ללמדם עד שהם למדוהו מע"ב דנראה ח"ו כמו מרמה, ועוד יש לדקדק דלפי מ"ש מהרח"ו ז"ל הביאו פת"ע דמעשה מרכבה היינו דרושי התיקון והתלבשות בפרצופים ומעשה בראשית היינו דרושי עולם התוהו קודם התיקון א"כ קשה למה לא רצה רב יוסף ללמדם מעשה מרכבה כיון שכבר היו יודעים דרושי עולם התוהו כי אין נראה חסר חכמה מי שידע אותם הדרושים עד גדר שלא ילמדהו דרושי עולם התיקון ונראה ליישב דרב יוסף רצה לבודקם ולידע עד היכן הגיע השגתם ולהתבונן אם ראוים להתלמד מעשה מרכבה וכשילמדהו מה שהם היו יודעים יכיר אם הגיעו למדריגה הצריכה ללימוד גם שאר החכמה על מתכונתה ובתחילה לא השיב להם לא לאו ולא הן עד שיכיר חכמתם כי סבי דפומבדיתא לא היו בקיאים במע"ב כמו רב יוסף במע"מ כי כן דקדק הש"ס בלשונו רב יוסף הוה גמיר וסבי דפומבדיתא הוו תנו ולא קאמר הוו גמירי ומשו"ה רצה רב יוסף לבדקם ובתר דאגמרוהו ראה דאין חכמתם מגעת למדרגה הצריכה ללמדם כל מעשה מרכבה בתכליתה ועל מתכונתה כמו שהיה רב יוסף יודעה וע"כ דחה אותם באומרו תנינא דבש וחלב תחת לשונך והם אח"ז השיבו לו שכבר היו יודעים בנבואת יחזקאל עד ויאמר אלי בן אדם ואמר להם הן הן מעשה מרכבה ואין אתם צריכים לי ומכל מקום הוא לא לימד אותם וקל להבין, (שם ע"ב) כתוב אחד אומר ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתן ופני שור אל השמאל וכו' וכתוב אחד אומר וארבע פנים לאחד פני האחד פני הכרוב פני השני פני אדם וכו' ואילו שור לא קחשיב ליה, אמר ריש לקיש יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבש"ע אין קטיגור נעשה סניגור עכל"ה, הטעם שהתפלל יחזקאל להפכו לכרוב ולא לצורה אחרת נראה שהוא לרמוז שכבר נתכפר עון העגל במעשה הכפורת והכרובים כמ"ש בירושלמי פ' קמא דשקלים וז"ל בימי רבי יוסי בר חנינא הוא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב העגל, ע"כ:

(שם ע"ב) בתוספות ד"ה מזיעתן של חיות וכו' ונותנים רשות זל"ז קדושה כולם כאחד עונים עכ"ד מלשונם מוכח שהיו קוראים קדושה בשור"ק ולא בחולם וכמו שצ"ל ע"פ דרכי הרב האר"י זיע"א וכמ"ש בקשר גודל סי' יו"ד:

(דף י"ד ע"ב) והתניא רי"א ג' הרצאות הן ר' יהושע הרצה לפני ריב"ז וכו' לעיל קאמר דר' יהושע דרש במעשה מרכבה עם ר' יוסי הכהן ולא לפני ריב"ז וא"כ מוכרח לומר דהרצאת ר' יהושע לפני ריב"ז דקחשיב הכא בברייתא לאו היינו אותו פעם דלעיל אלא פעם אחרת היתה ולא מסתבר לומר דמפני שסיפר ר' יוסי הכהן הדברים לריב"ז קחשיב ליה כאילו דרש ר' יהושע קמיה ועוד דסיפר לו הדברים היינו המעשה ולא כל הדרוש:

(דף ט"ו ע"א) א"ל מאין ולאין בן זומא וכו' צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים כו' יתכן דר' יהושע ראה לבן זומא שלא קם מפניו וממילא הבין שהיה כאדם חולה ועצב מלא מחשבות ע"כ א"ל ר"י בלשון הזה מאין ולאין בן זומא כלומר מה אתה מחשב בודאי מחשבותיך מאין ותוהו המה ולאין יהיו כי סוף מחשבותיך לאין יחשבו וכעין מ"ש בן סירא בן אדם על מה אתה נאנח כי העבר אין והעתיד עדיין ההוה תשועת ה' כהרף עין ובן זומא השיב לו לא כמו שאתה סבור אלא מחשבותי לא היו בין אין לאין כי אדרבא היו בדבר חשוב ומעולה ובין מים למים הייתי צופה ולא מאין ולאין, עוד אפשר לומר דר"י תמה שלא קם מפניו ונראה לו ח"ו כעין גאוה וא"ל מאין ולאין דר"ל שיזכור מאין באת ולאן אתה הולך כמ"ש עקביא בן מהללאל בפרקי אבות ובן זומא רמז דח"ו שהיה בו גאות כי אדרבא הוא היה רואה מה בין מים למים ומשם רמז שצריך להיות עניו כדי שיתקיימו בו דברי תורה שהם כמים שאינם הולכים כ"א למקום מדרון כמ"ש רז"ל:

(שם ע"ב) רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק עכ"ל, והנה מילוי דרמון כך רי"ש מ"ם וי"ו נו"ן