לי לישועה (על הש"ס) כא

ראוי לדמותו להיכל אבל אנו לבנו כנקב מחט סדקית שאין לנו לב להבין אפי' דברי האחרונים מכח צרות הזמן וכמ"ש שם אביי ורבא ע"ש ודו"ק:

(דף ס"ה ע"א) כל המתיישב מיינו יש בו מדעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד, כתב הרב פתח עינים בשם מהר"ש ן' עטר זלה"ה זיע"א שדקדק בשם זקנו ז"ל למה אמר לעיל בגמ' כל המתפתה מיינו, ולא אמר כל המתפתה מן היין, ותירץ דהכוונה שהמתפתה מיין אחרים לא יש בו חידוש שכיון שמזמינו דרך הטבע הוא להתפתות אלא שהחידוש הוא אפי' חבירו נותן לו מיינו ממש יין שלו אפ"ה מתפתה בזה דומה לקונו שהכל שלו ואפ"ה כשמקריבין לפניו מנחה מתרצה והוי דומה בדומה, וכמ"ש מהרש"א ע"ש ועפ"י דבריהם יש ג"כ לדקדק בכאן במימרא הזאת שאמר מיינו ולא אמר המתיישב מן היין סתם, ותירוץ הרבנים זצוק"ל אינו עולה בכאן דמאי הפרש איכא למימר בין יין שלו לשל אחרים לענין זה:

ואפשר לפרש דלעולם יש ג"כ בכאן הפרש בין יין של אחרים ומסתמא ביין של אחרים שותהו בבית חבירו, וא"כ אם יושב בבית אחרים פשיטא שמכח דרך ארץ וכבוד הבריות יעשה כל טצדקי להיות מיושב ביין ששותה, ואין זה הישוב בא מכח דעתו השלם, אלא מכח הצורך של אותו מצב, לא כן אם הוא בביתו ובחומותיו ישב בדד או בחברה והן לזרים אתו מ"מ הרי הוא בביתו ואין רשות אחרים עליו, ולא יש דבר המונעו מלהיות שמח ולא מן הישוב ואם נמצא אדם המתיישב אפי' באופן זה דמיינו הוא שותה בביתו ובחומותיו ודאי גדול כח דעתו, וטעם דמדמה אדם זה לע' זקנים אפשר ממ"ש לעיל אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה, וא"כ זה ששותהו ויותר מרביעית ואפ"ה מיושב גדולתו כמו הסנהדרין שאפי' הכי לא היו יכולים לשתות רביעית ומורים מחמת שמא לא יהיו מיושבים, וכי תימא א"כ גדולתו יותר משבעים זקנים, אה"נ אלא שכיון שאנו משוים אותו לע' זקנים כולם אפשר שאיזה מהם מיושב ביינו אלא שלא חילקה התורה שלא ליתן הדבר מסור לכל אחד בידו ומפני זה כולם אסורים לשתות רביעית יין אעפ"י שימצא בתוכם מי שהוא מתיישב בו, וא"כ אין אנו יכולים לומר שזה המתיישב ביינו גדול מן הסנהדרין אלא כמותם וק"ל:

ועוד טעם אחר אפשר לו' על מה שמדמה המתיישב ביינו לע' זקנים, ובזה יתורץ ג"כ דקדוק אחר על הראיה שהביא דיין עולה בגמטריא שבעים ולמה הוסיף בגמ' דסוד ג"כ גימ' ע' מה יש לנו בזה בכאן, אלא הענין הוא כך דכח הדמיון הוא בכאן דהיינו דהע' זקנים חייבים לשמור הסוד דהרי אמרו בסנהדרין מנין שלא יאמר אחד מן הסנהדרין אני הייתי מזכה וחבירי מחייבים ומה אעשה שחבירי רבו עלי שנא' לא תלך רכיל בעמך וא"כ צריכים לשמור הסוד:

ומצינו ג"כ נכנס היין יצא סוד מטבע היין שמחמם מוחו ומבלבל דעתו וא"כ זה שמתיישב ביינו יש לו הדעת של ע' זקנים שהם שומרים הסוד אפי' כשדרך הטבע לדבר כדי למצא חן בעיני אדם שלא יאשימוהו ואפ"ה שומרים סודם ממש כמו זה ששתה ואפ"ה שומר הסוד כנגד הטבע, גם זקנים גי' ר"ז שהוא סוד וא"ש דנכנס יין גימ' ע' והיה ראוי שיצא ר"ז גימ' זקנים, ואפ"ה לא יצא מפני שנתיישב ביינו א"כ יש בו מדעת ע' זקנים וק"ל:

מסכת פסחים (דף קי"ט ע"ב) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לזרעו של יצחק וכו' אומרים לו לאברהם טול כוס של ברכה לברך וכו' אומרים לו לדוד טול וברך א"ל אני אברך ולי נאה לברך שנא' כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, אפשר ליתן טעם לדברי דוד המע"ה דלכאורה נראים הדברים תמוהים לעניו שכמותו שמשיב בדרך זה ונראה כאומר מה אתה אומר לי דבר זה שלי הוא, בהקדים מ"ש הרב עיני כל חי על סוטה דף ל"ח וז"ל כל כהן שמברך מתברך שנאמר ואברכה מברכיך, הקשה הרב ישרש יעקב דבפ' הרואה אמרינן שמקצרין ימיו (כשנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך וכאן משמע דאינו מתברך דוקא) [א"כ תימה לי על הרב ישרש יעקב ז"ל מאי ק"ל הא בסוט' איירי בנשיאת כפים כדמוכח שם מהענין וכמו שפירש"י ז"ל שם בד"ה ואברכה וכו' ואילו בפ' הרואה מיירי בכוס של