לי לישועה (על הש"ס) יט

הדברים אלה הדברים אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה מסיני וכו' עכל"ה ופירש"י דברים משמע תרי ה"א לרבות חד הרי שלשה אלה גימטריא ל"ו הרי ל"ט עכ"ל, וקשה למה באו ג' בדרך א' והשאר בגימט' זאת, ועוד למה הגמרא לא פי' דאל"ה בגימט' כמ"ש במקומות אחרים, עוד דקדוק אחר יש לי למה תדחוק לפרש דברים הדברים, דלא מצינו אופן אחר בחשבון יותר פשוט ונהוג (כדברי האר"י זיע"א) והזוהר עצמו שהוא חשבון של אותיות אל"ה שהם ג' עם ל"ו של הגימט' הם ט"ל ועוד יש לך לדקדק למה הביא בברייתא כל הפסוק מתחילת הפרשה דהיינו ויקהל משה וכו' ולא די זה אלא פסוק ששת ימים תעשה מלאכה והלא היה די אם יאמר דברים הדברים אלה הדברים כמ"ש בגמ' דף צ"ז שהוא עיקר הלימוד, ומכל הדקדוקים הנז' אי לא דמסתפינא לומר דבר דלא אמרה שבור מלכא מרנא ורבנ' רש"י זיע"א הוינא אמרי פי' אחר בגמ' והוא כי בפרשה זאת שמתחלת ויקהל משה ומדברת במצות שבת יש בה ארבעים תיבות בדקדוק לא פחות ולא יותר כנגד מ' מלאכות שאמרה המשנה אלא שכיון שחסר א' א"ר יוחנן שתיבת אלה הדברים הם ענין א' ולדיבור אחד יחשב, וטעמו הוא דמן הראוי היה לכתוב דברים דוקא אלא דרצה לומר לנו דהמלאכות האסורות בשבת הם הם בחשבון הדברים ולזה הוסיף ה' הידיעה לומר שהדברים הם המלאכות ואז הוצרך לומר לנו איזה דברים הם הרומזים למלאכות והוסיף תי' אל"ה וממילא יוצא לנו דאלה הדברים נחשבים לדיבור א' ודו"ק. ויתכן דלרמוז לענין זה אמר' המשנה מ' מלאכות חסר אחת כעין מה שנאמר בפרשה מ' תיבות אלא שצריך לחסר אחת, ועמ"ש שדקדקתי לעיל על פירש"י למה באו ל"ו מלאכות ביחד ושלשה מופרדות אחת ושתיים, יתכן לתרץ שכן באו בתורה הבערה מצד אחר מפורשת, וחרישה וקצירה מצד אחר כמ"ש בחריש ובקציר תשבות ע"כ באו ברמז בגלוי דברים כנגד חריש וקציר, הדברים להביא הבערה, והל"ו בנסתר בגימט' אל"ה, (דף פ"ח ע"ב) תנו רבנן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה שמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו עכל"ה, הכל נרמז בתיבת השמ"ש נוטריקון הנעלבים "שומעים חרפתם "מאהבה "שמחים ביסורים, (דף קי"ח ע"ב) אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן וכו' אבל בזוהר ותיקונים דף נ"ז אמרו אלמלא שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה היו נגאלין, ואיתא במדרש פליאה, הביאו הרב שבח פסח, אמר יחזקאל להקב"ה מתי קץ הפלאות, א"ל עד שיכתב אלף בלוח עכ"ל, ופירש הרב ז"ל דלוח גימט' גולה וכשנתוסף אל"ף נעשה גאולה והוא פשוט, ויתכן לפרשו כמ"ש בזוהר פרשת נח ע"פ ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ופירש הרמ"ז ז"ל ונודע שעיקר שורשם ובנינה דרחל הוא ביסוד זה שהוא בדעת שלה, ולכן זיווג זה דשבת הוא העיקרי וכו' ואז נקרא ג"ן וכו' שהוא סוד א' שבשם ב"ן כזה יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה, העולה ג"ן, וגם היא נק' גן עדן אז אור יסוד דאבא בה ממש וכו' ע"ש, וא"כ שזיווג זה בשבת, ובודאי כששומרין ישראל שבת כהלכתו אז הזיווג כראוי ונגאלין וזהו כשיכתב אלף בתוך שם ב"ן אז נגאלין, ויתכן שקורא שם זה לו"ח בהיות שהלוחות רומזים לסטרא דנוקבא דכתב בערכי הכנויים דלוחות ראשו' בבינה ושניות בתבונה ובתיקוני הזוהר תיקון נ"ו לוחות אינון ו"ה ברא וברתא וא"כ אתי שפיר דהמלכות נקרא לוח ג"כ ע"ש ואם שגיתי ההי"ב, ועוד דהלוחות היו ליחות אבן גימט' שם זה ג"ן וכתב בדבש לפי מערכת אבן דאבן היא מלכות שם ב"ן וכשהוא בשלימות מקבלת אלף משם מ"ה ונעשית אבן עכ"ד ובזה אתי שפיר דקורא שם זה לוח שהוא אבן וק"ל. שם אמר ר' יוסי לעולם לא עברתי על דעת חבירי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן וכו' אמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי עכל"ה וכתב הרב עין יעקב וז"ל שמעתי לפרש דהכי קאמר אם אמרו לי חבירי עלה לדוכן אני עולה שלא תאמר היאך ברך ברכה לבטלה, לזה קאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר רק שעליתי שלא לעבור על דברי חבירי אבל מימי לא אמרתי שום דבר מברכת כהנים רק חזרתי לאחורי עכ"ל ובמטו מיניה דמר שמועה זו מדעתי כי קשה חדא דא"כ מאי רבותיה דרבי יוסי שהיה עולה לדוכן אטו אסור לעלות לדוכן כשאינו אומר דבר, ותו דאמר רבא בערכין דף ט"ו ע"ב כל מילתא דאתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא אמר אנא כר'