לי לישועה (על הש"ס) יח

שם כל תלמיד היושב לפני רבו וכו' וכתב מהרש"ל ז"ל דסמיך אסיפא דקרא ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש והמבין יבין עכ"ל, ואנכי שמעתי פירושו שכונת דבריו ז"ל כך הם שאותיות ידי"ו ממולאים דהיינו מלאים ע"ז הדרך דהיינו יו"ד עולה מספרה עשרים דל"ת מספרה ארבע מאות וארבע ושלשים יו"ד מספרה עשרים ו"ו מספרה שנים עשר אות ה' שבתוך מלת זהב מספרה חמשה בין הכל יעלה מספר ארבע מאות ואחד ותשעים וגם מלת תכוינה עולה מספרה ארבע מאות וא' ותשעים והחשבון בא רמוז בקרא ידיו ממולאים בתרשי"ש בתר"י ש"ש שם רמז אות ו' שבידיו גלילי זהב שם רמז אות ה' שבתוך זהב שהוא גלול באמצע תיבה אלא דלפי פי' זה אות ה' מזהב נבחרה לחשבון והשאר פלט ובאמת אל תהי ב"ז לדבר שפתים אך למחסור והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכ"ש לשליש ולרביע, ולא ידעתי השתא דאתית להכי למה לא יקח במקומה ד' אותיות ידיו והכולל וחמ"ש את אר"ש מצרי"ם ואם אמרנו באו חשבון בעניינים כאלו יוקח נא מספר ידי"ו גלילי וה' של זהב ותמצא גימטריא גיהנם אש שורפת אש אוכלת והיינו תכוינה כויה תחת כויה, וגם שמעתי מי שרצה להוסיף בזה משרז"ל בגמ' ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב וזה יהיה פי' גלילי זהב וכל זה איננו שוה לפרש דברי מהרש"ל ז"ל אשר כל דבריו עצמיים בעצם שיש בו מוח ואמר לנו דברים של גימטריאות סתומים וחתומים והלא הוא הרב ז"ל שכתב כמתרעם על הרב אבן עזרא ז"ל שפירש הקשה בקשה הימנו, וכ"ש שכתב והמבין יבין ומה הלשון אומרת בדברים התלוים בחשבונות, וזה אי יהיבנא לך כל דילך דיש בעולם מי שיאמר שהגמרא סמך על חשבון התיבות הבאים ומשום זה אמר תכוינה כל לגבי דידי כל זה לא ניתן ליאמר בדברי רש"ל ולענ"ד מהרש"ל באומרו והמבין יבין הוא היה מורה באצבע דדבר סתר לו בזה ואנכי עפר הנני מציץ מן החרכים שכיון לסודן של דברים הנאמרים באמת דהנה תרשיש אמרו בעלי הקבלה שהוא כינוי חסדים כשמורה על חסד וגם גבורות כשנזכר בגבורה, וידוע כי כן נאמר יד הגדולה על חסד ויד החזקה על הגבורה וגם ידוע הוא דזהב מורה על דין וגלילי היינו גלגל כדבר החוזר מדין לרחמים או ח"ו להיפך וממילא אתה הראתה שבפסוק זה אומר שהענין הקודם לו מגלגל ידיו לזהב היינו דין והטעם הוא שידיו יש בהם חסד וגבורה כפי מלואים של תרשיש תר"י ש"ש דאמרו בתיקוני הזוהר דק"ו בתרי דרועין שית פירקין וא"כ אותו תלמיד שלומד בלתי יראת ה' גורם לעורר עליו הדין אש שורפת כי תורה ת"ת כשהיא ביראת ה' מלכות גורם שיבואו עליו התעוררות החסדים ואם ח"ו אין יראה לפניו מעורר הדין והיינו תכוינה, וראה והבן לשון חכמים מה נעים שאמרו תכוינה ולא תשרפנה כי תכוינה הם אותיות תכ"ן יה"ו שחסר ה' להשלים את השם שצריך ליחדו בלימוד וא"ת שבגמ' לא עסיק בחוסר יראת שמים כ"א לפני רבו אפ"ה מורא רבך כמורא שמים אלא דלפע"ד כונת הגמ' היא בלתי זה וזה ודו"ק ואם שגיתי ההי"ב:

(דף ס"ז ע"ב) מעשה בר' עקיבא וכו' על כל כוס וכוס אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ותלמידיהון, לתת טעם למה היפך בתחילה חמרא וחיי ואח"ך חיי וחמרא נראה לי דהחכמים שכבר למדו כל הצורך ולומדין לבדם יכולין לשתות יין ואח"ך ללמוד תורה שנקראת חיים וע"ז קאמר חמרא וחיי דהיינו יין תחילה ואח"ך ללמוד דאין בזה היזק ואדרבא נכנס יין יצא סוד תורה יוצאה בהינומא לא כן רבנן ותלמידיהון כשהם יושבים ללמוד וללמד לתלמידיהם אז אינו ראוי לשתות תחילה כי באמת אומרו שתה רביעית יין אל יורה ואז בין הרב ובין התלמידים אל ישתו כי כל תלמיד היושב בפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה וא"כ חיי תחילה תורת חיים ואח"ך ישתו יין ומשו"ה לרבנן ותלמידיהון קאמר להו חיי וחמרא כי כן ראוי להם לעשות בכל יום ויום ואעפ"י שבאותו מצב לא היו לומדים כ"א יושבים לשתות אמר להם בלשון חכמה כדי שילמדו לעשות ולהדריך דרכם וצל"ע על הרב עין יעקב שכתב בהיפך ממ"ש בש"ס דהיינו חיי וחמרא לפום רבנן וחמרא וחיי לתלמידים ועפ"ז פירש להפך דהחכם כיון שצריך להורות לא ישתה ל"כ התלמידים ישתו ע"פ מ"ש בסנהדרין הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילתא ואחה"מ נראה היפך הסברא דשם ג"כ קאמר רבנן ותלמידיהון והיפך מ"ש בגמרא לפנינו:

(דף ע' ע"א) תניא ר' יונתן אומר לא תבערו אש כו' מה ת"ל לפי שנאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וכו' ששת ימים תעשה מלאכה דברים