לי לישועה (על הש"ס) טז

רש"י כאן דלשון הגמ' כאן היא ניצולת ולפיכך פירש בורחת דזו ג"כ הצלה שיוצא חוץ מן הצער לא שנשאר שם ומגין עליו איזה דבר, ודו"ק, וזהו ג"כ הטעם למה שינ' הגמרא לשונה דכאן היה רבב"ח מתיירא שמא ילכו ויניחו אותו ולזה שייך לומר ניצול ולא יצדק לשון הגנה, אבל שם בשבת באלישע בעל כנפים היה הגנה מגזרת המלכות שנשארה בעולם אלא שהמצוה הגינה עליו כדרך הכנפים ליונה, ומ"ש רש"י בורחת קשה דזה נמצא בשאר עופות ומאי איריא יונה, ונראה דכונת רש"י לומר דאינו לעולם דנלחמת כי לפעמים נראה החוש"ה אל העין דבורחת לזה אמר או בורחת או נלחמת, בורחת כשיכולה, ואם לאו נלחמת בראשי אגפיה, ובשאר עופות לא מצינו דנלחמת באגפיה, א"כ אפשר כונתו למ"ש התוס' בשבת ד"ה כנפי' בשם המדרש:

(דף ג"ד ע"א) תנו רבנן הרואה מעברות הירדן וכו' תנא את והב בסופה שני מצורעים היו וכו' כי אתו את והב וכו' פשט הגמ' נראה דשני מצורעים היו שמם את והב, וצ"ע על מהרש"א דמפרש את והב שם מקום יע"ש, ואנכי עפר לא ידעתי מי הכריחו לזה והוא דחוק כפי' הגמ' כאשר יראה הרואה:

(דף ס"ח ע"ב) מעשה שגזרו גזרה על ישראל שלא יעסקו בתורה מה עשה ר' עקיבא וכו' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה אמרו ממתים ידך ה' ממתים מחלד אמר להם חלקם בחיים, יצאת בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאת נשמתך באחד ואתה מזומן לעולם הבא, ק"ק מה הוסיפו המלאכים באומרם ממתים ידך ה' וכו' ועוד מה היא התשובה חלקם בחיים הלא גם הם היו יודעים שחלקם בעולם הבא ואפי"ה היו תמהים למה יומתו על ידי אדם, וא"כ מה חידש להם באומרו חלקם בחיים, ועוד קשה למה הוצרכו שני בת קול ואם הוא להוסיף תיבות שאתה מזומן לחיי עולם הבא פשיטא ומהיכא תיתי ולמי כל חמדת ישראל ומי לנו גדול מרבי עקיבא וגם שמוסר עצמו על קידוש ה' ולמי נעשה טובות עולם הבא ומאן אכיל להו חלק ובלק, ולתרץ כל זה נראה לפרש שמלאכי השרת כששמעו בת קול ראשון אשריך רבי עקיבא שיצאת נשמתך באחד התחילו לקטרג כי אינו מן הראוי לאבד עצמו ח"ו בשעת הגזרה ללמוד והיה יכול ללמוד בצנעה ולא בפרהסייא, ועוד שהיה רבי עקיבא יכול להציל עצמו בכוונת השם היוצא מס"ת את ה' אלהיך אילו היה קורא ואהבת את וכו' כמ"ש הרב פתח עינים משם המקובלים וא"כ מהו החשיבות שעמד באחד ולא הוסיף יותר כדי שיאמר הבת קול אשריך רבי עקיבא שיצאת נשמתך באחד, ולזה אמרו המלאכים ממתים ידך ה' ראוי לצדיקים לקבל המיתה כשהיא גזרת ה' אבל להניח לבני האדם שימיתו אותם זה אינו, לזה השיב להם הקב"ה חלקם בחיים שבאמת נשארו בחיים ולא מתו כמ"ש בספר היכלות הביאו הרב קרבן שבת שעשרה הרוגי מלכות לא מתו כי אם נגנזו בחיים והלופינוס היה נהרג במקומם, וא"כ זהו אומרו חלקם בחיים כי הם לא מתו, ויצאת פעם אחרת הבת קול להעיד שלעולם עשה רבי עקיבא כראוי שיצאה נשמתו באחד, וגם שהוא מזומן לחיי עולם הבא שלא כסברת המלאכים שהרי לקושטא דמילתא פסק הרמב"ם דבשעת הגזרה יכול ליהרג אפילו על דבר קל לקדש שמו יתברך, והטעם שלא הציל עצמו בכוונת השם היוצא מפסוק ואהבת הוא מפני שבטח בה' שיצילהו ויתן הלופינוס תחתיו וצדיק מצרה נחלץ, ודו"ק היטב ברכות ירושלמי פ"ט רבי אחא בשם רבי יצחק מכל משמר נצור לבך מכל מה שאמרתי לך השמר שאין אתה יודע מאיזה מהם יוצא לך חיים עכ"ל, ולכאורה קשה וכי מאחת מן המצות יוצא חיים ומאחרת לאו וזה לא יתכן, דהכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם מצוה קלה כבחמורה וא"כ מה אומרו שאין אתה יודע מאיזה מהם יוצא לך חיים, ע"כ נראה לפרש דכוונתו לומר שלעולם יעשה האדם כל המצות שיוכל מפני שאינו יודע אם בא בגלגול כדי לקיים מצוה אחת כדי לקנות שלימות נשמתו לחיים הנצחיים, א"נ כוונתו על חיים של עולם הזה ורצונו לומר מאיזה מהמצות שחסרה לך גרם ביאתך לעולם הזה, וגרמה לך לבוא בגלגול והוציא לך אלו החיים שיש לך עכשיו,