לי לישועה (על הש"ס) יד

משגיחין בו וא"כ נמצא חומרו קולו ואיך יתיישב דבר זה, ונלע"ד דהכוונה היא דכיון שהוא גדול מדקדקים יותר במעשיו כמ"ש וסביביו נשערה מאד וכיון דהוא דומה לשר מדקדקים עליו הרבה ואפשר לא יתנו לו שאלתו לא כן לעבד אינם מדקדקים בו כ"כ ויתנו לו בקשתו בנקל לא כן לשר וגדול בישראל מדקדק הקב"ה עמו כמ"ש רז"ל מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ורמז לדבר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו וק"ל:

(דף ל"ו ע"א) קפץ ר' עקיבא וברך ברכה אחת מעין ג' וכו' יש לדקדק אומרו קפץ מאחר שכבר נתן לו רשות ר"ג, וכמו שדייק הרב פתח עיניים, ונלע"ד לתרץ דלפי סברת ר"ג היה צריך ר' עקיבא לומר זימון כיון שצריך לומר ברה"מ, וכמו שמבואר בתוספות, וא"כ ר"ג היה ממתין שיאמר זימון קודם הברכה, והוא קפץ ובא לו לברכה תכף וברך ברכה אחת מעין ג' וזהו ל' קפץ שלא אמר זימון ותכף קפץ ובירך מעין ג':

(דף מ' ע"א) א"ר אר"י כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש וכו' ואם הלוהו מה שכרו אר"א עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וכו', ומדקדקים בזה דמאי מקשה ואם הלוהו מה שכרו דפשיטא דשכרו כיושב ולא עבר עבירה דאטו מי שלא עבר על לאו או שקיים עשה צריך לשאול מה שכרו, ונלע"ד לתרץ בדקדוק אחר דקאמר ואם הלוהו מה שכרו ולא קאמר כתחילת דבריו ואם מלוהו למה שינה לשונו במקום מלוהו קאמר הלוהו לשון עבר אשע"כ נראה דהכונה היא ואם הלוהו שלא ראהו בדרך מקרה אלא הלך מעצמו והלוהו אעפ"י שלא ראהו דאז לא היה עובר על לועג לרש על אדם כזה שואל מה שכרו דעד עכשיו לא ידענו שיש שכר למלוה המת אלא כשראהו ומלוהו דאז שכרו הוא שלא עבר על לועג לרש אבל מי שלא ראהו והלוהו צריכים לידע היכן מצינו שיש לו שכר וק"ל, ומעין זה יישב בס' פלפלא חריפתא ההיא דהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות וכו' והמשמחו מה שכרו והקשה המחבר כדלעיל ותירץ דוהמשמחו מה שכרו ר"ל כשלא נהנה מסעודת חתן ומשמחו יע"ש:

דף מ"ו ע"א) רבי זירא חלש על לגביה רבי אבהו וכו' ואיהו כמאן סבירא ליה דהא רבי יוחנן בשם רשב"י וכו' הקשו המפרשים כיון דרבי אבהו ס"ל כר' יוחנן א"כ למה אמר לרבי זירא לבצוע הא רבי יוחנן אמר בעל הבית בוצע, ועוד קשה גם לרבי זירא שלא רצה לברך הא לדברי רבי יוחנן אורח מברך וא"כ למה עשה כחצי מימרת רבי יוחנן ולא כסופה ועיין במפרשים שתרצו בדוחק, ונ"ל לפרש דלעולם דרבי זירא לא ס"ל כרב הונא דמן בבל כי אם כסברת רבי יוחנן ככולה מימרא והא דקאמר ליה לרבי אבהו לא סבר לה מר להא דרב הונא כונתו היא לדידיה דרבי אבהו דלא ס"ל כרבי יוחנן והראיה שאמר ליה לבצוע ואילו סבר כר"י לא הוה אמר ליה לבצוע שהרי אמר ר' יוחנן בעל הבית בוצע אלא ודאי ס"ל כסברת אמורא אחר ולא מצאנו כי אם רב הונא דמן בבל וזהו תמיהת רבי זירא על רבי אבהו כיצד אתה אומר לי לברך הלא אתה סובר כרב הונא, ואחר זה אומר הגמרא ואיהו דהיינו רבי זירא בעצמו כמאן ס"ל בענין הברכה אחרונה דעד השתא לא שמע סוף מימרת רבי יוחנן, ומתרץ בהא דרבי יוחנן וכו' ובזה אתי מדוייק דלא אמר התלמוד על רבי אבהו בריך להו כמ"ש שרא להו בברכת המוציא, ואם תאמר רבי אבהו סוף סוף כמאן ס"ל, י"ל דלעולם סבירא ליה כרבי יוחנן אלא שלענין המוציא רצה לעשות כבוד לר' זירא כבעה"ב בהיות שהי' בעל הסעוד' כמ"ש הרשב"א בחידושיו ודוק היטב:

שם תוספות ד"ה להא דרב הונא וכו' ומיהו אפשר ליישב הני תרי לישני דר' יוחנן כשבעל הבית מסב וכו' דבריהם לכאורה קשה כמ"ש המפרשים, ונ"ל לפרש כונתם לומר אעפ"י שמדברי ר' זירא נראה דרב הונא ור"י חולקים שהרי רבי זירא היה סובר כרבי יוחנן והבין שרבי אבהו סבר כרב הונא וא"כ מוכרח הוא שאלו המימרות הם חלוקות זו מזו אעפ"כ אומרים התוספות יש דרך ישר ליישב הני תרי לישני שלא יהיו חולקים והיינו דר' יוחנן איירי כשבעה"ב מסב עמהם וכו' ורב הונא מיירי כשאין בעה"ב מסב ודו"ק, כי נכון הוא:

(דף מ"ח ע"א) אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, א"ל רבא למי מברכין א"ל לרחמנא א"ל רחמנא היכא יתיב, רבא אחוי לשמי טללא, ואביי נפק לברא ואחוי כלפי שמיא א"ל תרוייכו רבנן הויתו, והיינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע עכ"ל יתכן שבמעשה הזה נרמז מה