לי לישועה (על הש"ס) קיב

והקשה בספר אדני פז דף י"ג וז"ל קשה מאי הקשה רבא הא במה שאמרו אלו ואלו מטהרין יצא ממנו מכשול שהיו אומרים לה אלו מטהרים אם היו טובלים במים סרוחים בלבד היו אומרים שעדיין טמאים הם ואם נגעו בתרומה וקדשים היו שורפים אותם ובאמת הם טהורים גמורים ומאבדים תרומה וקדשים שלא לצורך ולכן גזרו עליהם במים שאובין לטמא להם ואז לא יצא מכשול זה עד כאן דבריו בשם הרב ר' אפרים זלמן ז"ל, ולענ"ד נראה דיש לתרץ דאם החששא היא על נגיעת תרומה בהיא נפסלת בכדי כמו שכתב הרב הנז' אז לא הועילו חכמים בתקנתם כלום דעכשיו שהם גזרו טומאה על הבא ראשו ורובו במים שאובין ואעפ"י שהאיש הזה לפי האמת טהור ואעפ"כ חכמים גזרו עליו טומאה ואם נוגע בתרומה פוסלה ומפסידה וא"כ יוצא לנו דמשום אותו אדם שיוכל להיות טהור וחושב בטעות שהוא טמא כדי להצילו מנהפסיד תרומה טהורה אנו באים וגוזרים גזרה להיות טמאים כל אדם שבאו על ראשו ורובו מים שאובים וגורמים להפסיד כמה וכמה תרומות טהורות זה בודאי לא יכנוס בדעת כל אדם ומשו"ה לא חייש רבא להפסד זה ודו"ק, (דף ק"ח ע"א) א"ל שמואל לקרנא גברא רבה אתי ממערבא וכו' זיל תהי אקנקניה, וכו' אפשר דאמר לו לקרנא בלשון זה זיל תהי אקנקניה לפי שמצינו בכתובות דק"ה ע"א דקרנא היה אומנותו לבדוק קנקנים של יין כמ"ש שם וז"ל קרנא בטלה דמוכחא הוה שקיל דהוה תהי באמברי דחמרא ויהבי ליה זוזא עכ"ל ואעפ"י שמצינו בבבא בתרא ד' כ"ב דקאמר רבא לרב אדא בר אבא פוק תהי בקנקני' יתכן דגם הוא היה לו אומנות זה או דכיון שכבר אמרו שמואל לקרנא נשאר לשון זה בפי החכמים מן הוא והלאה, מסכת חגיגה (דף ט"ז ע"ב) בתוספו' ד"ה מחיוהו שיתין פולסי להודיע לו שאין יכולת למט"ט יותר מאחריני תמה מהרש"א עליהם דלמה הניחו טעם המפורש בש"ס והצ"ע ע"ש, ונראה דהתוס' קשיא להו דטעם הגמרא דלמה לא קם מקמיה דאחר לא אלים דהא רשותא אתיהיב ליה למיתב ולמה יקום מקמי בשר ודם בשעה שיש לו רשות לישב ומשום הכי כתבו התוספות דעיקר הטעם להודיע שאין לו יכולת יותר מאחרים ועוד דמלשון הגמ' שהפסיק בזה דמחיוהו למט"ט ס"פ משמע דענשוהו לפני אחר ולמה ענשוהו לפניו אומרים התוס' משום שרצו להורות לו דלא עדיף מט"ט ממלאכים אחרים, א"נ אפשר דהוקשו לתוס' למה הענישוהו למט"ט בפני אחר כדמשמע מהמשך הש"ס ולא הענישוהו אחרי כך ומתרצים שהיה כך שיראה אחר שאין לו יכולת יותר מאחרים:

(דף כ"ה ע"א) בתוספות ד"ה שרצועה של כותים מפסקת וכו' אבל צריך עיון האיך עולים לרגל מן הגליל והא כיון דאפסקה ליה רצועה נטמא ובעי הזאה שלישי ושביעי וכו', לא זכיתי להבין מאי קשיא להו ודילמא אין הכי נמי שהיו באים ליהודה קודם לרגל שבעה ימים ומזין שלישי ושביעי או נימא שהיו עוברין דרך אותו שביל קטן שכתבו התוס' שבו היו מביאין אפר פרה:

ועוד אפשר לומר דאין הרצועה מפסקת מן הקצה אל הקצה אלא בסופה היה דרך לעבור מן הגליל ליהודה בלתי הפסק כותים ודרך שם היו עולים לרגל כי כן משמע רצועה מפסקת שאינה הולכת מפה לפה דלא קאמר כותים מפסיקין בין גליל ליהודה ואינו סברא שלא יניחו צד אחר לעבור אלא דלהביא חביות יין ושמן דרך שם כיון שהיה צורך לסבב כל הרצועה היה נעשה דרך רחוק וממילא הוצאה מרובה ויותר בזול היה להם לקנות יין ושמן ביהודה ולהקדישו מלהקדישו בגליל ולהביאו דרך כ"כ רחוק ומשום הכי אם אמר שהביא קדש מהגליל נא מהימן שאין דרך להביאו בדרך טהור אם לא ע"י הוצאה מרובה ובודאי הביאו ע"ד רצועה של כותים ואמטו להכי לא מהימן כ"א ביהודה ודו"ק ואחר שכתבתי זה ראיתי בתוס' חדשים על רע"ם שכתב בשם שער אפרים כתירוץ ראשון שכתבתי דאין הכי נמי שהיו מזין שלישי ושביעי ע"ש וכן מצאתי במפרש הירושלמי ד"ה הבא מן דרום דמשמע כתירוץ