לי לישועה (על הש"ס) קז

(ותיבת קום גימטריא בלעם עם האותיות) או קבל עלך שמתא שעברת על השבועה ורבינו הקדוש ע"ה הוא היה יכול לגזור עליו שמתא מפני שהיה ניצוץ יעקב אבינו ע"ה וכן אמרו רז"ל שני גוים בבטנך זה אנטונינוס ורבי ועל כן לתקנו גזר עליו כן ובפירוש זה מתיישב שלא אמרו בגמרא דרבי איקפד כלל אלא אמר ליה קום גלי בלתי כעס והקפדה ובמה שכתבתי לעיל ניחא דהיה משיב לדבריו ועצה טובה קמ"ל וקל להבין:

(דף ל"ז ע"ב) בתוספות ד"ה והא רב חסדא ורבה בר רב הונא וכו' פשיטא ליה דהא דקאמר אין הלכה כר"י לאו משום שיהיה הלכה כחכמים דא"כ לימא הלכה כחכמים אלא למימר דהלכה כת"ק והא דלא קאמר הלכה כת"ק לפי שהדבר שנוי בסתם ולא נזכר בה לשון רבים ולא לשון יחיד מר' עכ"ד:

וכוונתם מבוארת דכיון דבברייתא איכא ג' סברות כשאמר רב נחמן אין הלכה כר"י מאי מקשה ליה ממעשה דרב חסדא אפשר דרב נחמן ר"ל הלכה כחכמים לזה אמרו דפשיטא ליה למקשה דכוונת רב נחמן היתה לפסוק כת"ק וטעם שרב נחמן לא אמר בפי' הלכה כת"ק הוא משום דלא ברירא ליה לרב נחמן אם דברי סתמא דברייתא הם דברי רבים או דברי יחיד כך נראה פירוש דבריהם ומעתה אני תמה על מ"ש הרב החסיד יד מלאכי ז"ל בסי' קע"א הלכה כת"ק שכתב וז"ל אין דרך הש"ס למימר הלכה כת"ק כיון שאינו מוזכר בה בשם תנא פלוני ולא בלשון חכמים כ"כ התוס' בהקומץ רבה דף ל"ו בד"ה והא:

והנה מלבד שאין זה מכוון למ"ש התוספות גופייהו בפ"ב דביצה דף י"ז ע"א ד"ה אין הלכה שהקשו למה לא קאמר הלכה כת"ק על תנא המוזכר בסתם בלי שם פלוני וכמו שנתעורר בזה ההליכות אלי' איכא למידק עוד דהא אשכחן בשבת דף נ"ד ע"א ול"ד ע"א וכן עירובין ד"צ ע"ב ביצה דף ט"ז ע"ב ובבבא קמא דף מ"ח ע"ב דקאמר הלכה כתנא קמא אפי' בסתם תנא קמא שלא הוזכר שמו לא בל' חכמים וגם לא בשם יחיד וכמו זר נחשב דאשתמיט מינייהו כל הנך דוכתי דגמרא עד כאן לשונו. ולפי מה שפירשתי בדברי התוס' אין כוונת התוס' לכלול כלל חדש דאין לומר הלכה כת"ק בכ"מ עד שיזכיר בעל השמועה בשם דזה לא נכנס בסכנה דאם נזכר שם למה יאמר ת"ק הלא יאמר שמו בפירוש ולא נאמר ת"ק כ"א על העלם שם החכם והוא דבר מוכרח מעצמו אלא כוונת התוספות בכאן הוא לתת טעם למה רב נחמן לפי דברי המקשה דמשמע ליה בפשיטות דכוונתו במה שאמר אין הלכה כר"י ר"ל הלכה כת"ק לימא בפי' הלכה כת"ק לזה תירצו דהמקשה סובר דרב נחמן לא הוה ברירא ליה דדברי ת"ק היו דברי יחיד ומשום הכי לא בחר בזה"ל ואמר אין הלכה כר"י אבל מעולם לא עלה על דעת התוס' לומר דאינו נאמר ת"ק במקום שלא יש שם חכם מפורש אלא דר"ל דאם הוה עובדא דהאמורא מסתפק אם דברי הסתמא הוו דברי רבים או יחיד לא קאמר ת"ק משום ספק ומעת' ל"ק על התוס' כל קושיות הרב י"מ:

וגם מתוספות דביצה לא קשיא אעפ"י שגם שם היו יכולים לתרץ תירוץ כזה דרב הונא היה מסתפק אם דברי סתמא דברייתא היתה דברי רבים ומשום הכי לא קאמר הלכה כת"ק אבל תירצו תירוץ מרווח ואמיתי ולא ידעתי אעיקרא דמילתא מאי מקשה מתוס' לתוס' דשאלה בבעלים מי איכא בינייהו הלא פלגן בהדייהו דלא ראי זה כראי זה בשינוי זמן ובשינוי מקום ובשינוי השם וכ"ש דלשון התוספות שבכאן חתים עלה מר' ודביצה אחרים הם אבל אין אנו צריכים לכל זה כי דברי התוס' עולים כהוגן עם ההיא דביצה וכמש"ל כי הם לא כוונו לעשות כלל מחודש כי אם ליתן טעם להוציא דבר מן הכלל, ודו"ק היטב:

מסכת בכורות (דף ג' ע"ב) בגמ' בשלמא אחת קטנה כשל אווז שאין במינו בהקדש אלא אחת גדולה כשל עגל וכו' ראיתי בס' בין מבין כ"י להר' יוסף קינון שהקשה ונתפלא מכאן מאד