לי לישועה (על הש"ס) קו

נוטריקון מאברהם דוד) דענותנותם היתה שהשוו עצמם לעפר ותולעת שהם דברים שעל פני האדמה וזה אינו חידוש כי האדם נוצר מן האדמה וענותנותיה דמרע"ה יותר מזה, ובדרך אחר אפשר לפרש שתקות אנוש רמה בהקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל שלמה נבראו העופות והשמים קודם האדם שלא יתגאה ויאמרו לו יתוש קדמך וזהו אומרו שתקות אנוש רמה כלומר הרמה קוה את האנוש והקדימו, וגם תמצא כי אותיות רמה המה קודמות לאותיות אנוש באלפא ביתא חוץ מן אות האלף שלא יש לה קדימה, מסכת הוריות (דף ה' ע"ב) ר' יהודה ורבי שמעון שבט אחד דאקרי קהל מנ"ל אמרי דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים נוכח חצר בית ה' החדשה מאי החדשה אמר רבי יוחנן שחידשו דברים ואמרו שטבול יום אל יכנס במחנה לויה מתקיף לה רב אחא בר יעקב ממאי דילמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין אלא אמר רב אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וכו' עכל"ה והקשה הרב פני דוד פרשת ויחי משם המפרשים דלמה הביא מימרת רבי יוחנן באמצע ומאי שיאטיה וע"ש מ"ש בשם ספר בנין אריאל וחק נתן ליישב בדוחק ונר אה לפי ענ"ד ליישב שרצה הש"ס לתרץ קושייא פשוטה דדילמא דהאי דאקרי קהל שבט יהודה הוא מחמת שהיו שם כהנים לוים עמהם ולזה הביא מימרת רבי יוחנן לומר דמחנה לויה אף על פי שהם היו בירושלים מ"מ היה נחשב מחנה מופרד דהרי גזרו בו שלא יכנס טבול יום במחנה לויה הרי שהוא נחשב למחנה אחר ודו"ק, מסכת מנחות (דף ה' ע"ב) יצאו שבתות וי"ט וכו' כתב הרב מהר"ש מאסטרופלי זצוק"ל בספר לקוטי שושנים בשם מדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת ופירש הרב הכולל במ"ש הר' כנפי יונה אסור להניח תפילין אלא מי שקרא תורה נביאים כתובים תורה בספר בראשית נביאים בספר שמואל כתובים בספר תהלים עכ"ד הכנפי יונה ובזה פירש הרב ליקוטי שושנים המדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת ר"ת "בראשית "שמואל "תהלים עכ"ד החכם הכולל עדיף מנביא זיע"א, ואפשר לע"ד לפרש בענין אחר כמשרז"ל מקום הנחת תפילין הוא מקום שמוחו של תינוק רופס וגם בזרוע אמרו שהמקום הראוי הוא מקום שהבשר תפוח וזהו ר"ת בשב"ת במקום "שרופף "במוח "תינוק וגם במקום "שבזרוע "בשר "תפוח וזהו אין מניחין תפילין אלא בשבת ולשון אין מניחין מדוקדק יותר במה שכתבתי וקל להבין (דף ל"ו ע"א) בעא מיניה פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה מהם מניח תפילין א"ל או קום גלי או קבל עלך שמתא יתכן לפרש בדרך רמז בהקדים מ"ש הרמ"ע הובא בספר אור גולל דפלימו היה גלגול לבן ונבל וכן פלימו עולה במספר לבן ונבל עם הכוללים עכ"ד וזש"ה מי שיש לו שני ראשים ר"ל מי שיש לו שני נשמות (או אפילו שהם נשמה אחת הרי היה להם שני גופות ושני שמות) באיזה מהם יקום בתחית המתים וגם לעוה"ב באיזה שם מהם מתלבש ומניח תפילין ר"ל לבוש עליון לבוש הנפש ואמרו התוס' דתיבת תפילין הוא מלשון ונפלינו אני ועמך והוא כאילו אמר באיזה מהם הוא ניכר ומתלבש ואומרו שני ראשים הוא לרמוז לשמות נבל ולבן דסוף שמו של אחד הוא ראש השם של השני והם כשני ראשים ורבינו הקדוש עליו השלום הבין דבריו והשיב לו כענינו ואמר לו מדבריך ניכר שכבר תקנת נשמת לבן ונבל ואין אתה יודע שיש לך נפש בלעם ג"כ לתקן כי הרב האר"י זיע"א אמר שלבן ונבל ובלעם כולם נפש אחת ושלשתן ר"ת לב"ן ואם כן אתה צריך לתקן מעשה בלעם שהוא היה לבן ולבן נשבע ליעקב שלא יעבור הגל לרעה והוא בלעם עבר לקלל את ישראל כמ"ש רז"ל על פסוק ותלחץ רגל בלעם אל הקיר וא"כ קום גלי לתקן עון זה דגלות יכפר על העברת הגל